משטרת המסך: קווים לדמותו של שוטר ישראלי בטלוויזיה

"בתולות" שלחה את אור בר שלום למסע טלוויזיוני בעקבות השוטרים הישראלים. המסקנה: דרמות איכותיות יטיבו עם משטרת ישראל יותר מכל הודעה לעיתונות

אור בר שלום, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אור בר שלום, עכבר העיר

ימים לא טובים עוברים על משטרת ישראל, בעיקר מבחינה תדמיתית. הארגון שתפקידו הבסיסי לשמור על ביטחון הציבור ונמצא בכל זירות הפעילות של האזרח הקטן נתפס בישראל של חורף 2014 כארגון מושחת, שטוף זימה ושלומיאליות שמשקיע מיליונים במערך דוברות לא יעיל במקום לעשות את עבודתו. בעת הנוכחית, תדמית היא הכל. חוסר שביעות הרצון, שלא לומר הזלזול המתמשך, של העם היושב בציון בשוטריו ומגיניו מוצא לו ביטוי גם בתרבות הפופולרית של המסך הקטן. » בתולות - כל הפרטיםאם חיילים, סוכני מוסד ("תא גורדין") ולאחרונה גם חוקרי שב"כ ("פאודה") נתפסים בעיני המצלמה כגיבורי הבלורית והחיל, השוטרים הישראלים מופיעים בטלוויזיה המקומית כחלק מתחקיר של "עובדה" במחלקת הדוקו או כבדיחה עצובה ורופסת במיוחד בדרמה או קומדיה. בניגוד לארצות הברית ובריטניה, שם קיימת מסורת ארוכת שנים של סדרות משטרה עוד משנות ה-50 של המאה הקודמת, השוטר הטלוויזיוני בעברית עדיין מחפש את דרכו לתהילה, מנסה למצוא דרך לנהל דיאלוג האותנטי ביותר וכמעט תמיד, אבל תמיד, מזרחי.כרוניקה של אלתורים

סדרות משטרה בעברית הן ז'אנר חדש יחסית וחסר נקודות אחיזה יציבות בנוף הטלוויזיוני המקומי. בתחילת 2012 נראה כי מדובר בטרנד שמתחיל להתבסס בזכות סדרות איכותיות ויקרות כמו "אחת-אפס-אפס" ו"המיוחדת" ששודרו כמעט במקביל וזכו לשבחים, אך גם הן התמססו תחת קידום לא יעיל, עלויות ואי היכולת הבסיסית של הדרמה הטלוויזיונית ליצור המשכיות הפקתית לאורך זמן. בסוף החודש הקרוב תעלה "בתולות" של שחר מגן ובבימויו של אדם סנדרסון. הסדרה שמיקמה את מגי אזרזר בתפקיד הראשי כחוקרת משטרתית באילת מעוררת ציפיות רבות דווקא בשל הפוטנציאל והחדשנות שהיא מביאה למרקע. אם השוטרים הישראלים הטלויזיונים סובלים מאפליה מול שאר חבריהם לארגוני הביטחון, השוטרות הישראליות זוכות להתעלמות מוחלטת או מקסימום לתפקיד נציבות רקע שאמורות לספוג את ההטרדות המיניות של הקולגות. גם העובדה שמאחורי הסדרה עומדת HOT שמאפשרת לרוב חופש פעולה יצירתי וגם קרקע יציבה יחסית ליוצרים לעומת הערוצים המסחרים, מעוררת תקווה כי "בתולות" תסייע בהרחבת הנוכחות של הז'אנר המשטרתי על המסך הקטן ואולי תעודד יוצרים מקומיים ליצור מחדש את השוטר הישראלי.

הניסיון הראשון ליצור דרמת מתח משטרתית רצינית שייך ליוצר ולבמאי חיים בוזגלו שיצר ב-1997 את "מרחב ירקון". שלוש שנים לאחר מכן חידד את התייחסותו למרקמי שלטון החוק ב"זינזאנה". "מרחב ירקון" הצנועה, עם חמישה פרקים בלבד וזכייה בפרס אופיר, גייסה לשורותיה את עלית השחקנים הישראלים (יונה אליאן בתפקיד הראשי כשוטרת בכירה במחלק הנוער, שמיל בן ארי, אורנה בנאי וליאור אשכנזי). השוטרים של הסדרה זכו לביקורות טובות בזכות משחק אמין, דיאלוגים הגונים ומינימום אידיאולוגיה. בקיצור, מה שהייתם רגילים אליו מהתחנה המשטרתית הממוצעת. העובדה שבוזגלו מעודד את שחקניו לאלתר על הסט הוסיפה אמינות לדיאלוגים בין שוטרי התחנה שרק התעצמה ב"זינזאנה". אם ב"מרחב ירקון" נשמרה הפרדה רעיונית וויזואלית בין השוטרים לעבריינים שעליהם הופקדו, ב"זינזאנה" נראה כי גם ההפרדה הזו היטשטשה ורק קו דק הפריד בין גורלם של לובשי המדים לחליפות הכליאה מאחורי הסורגים. השוטרים של זינזאנה היו אלימים ומסכנים לא פחות מהאסירים בסדרה ונתפסו, יחסית בזמנו, כייצוג נאמן של המציאות הישראלית (גם אם הסדרה ספגה ביקורות על סגנון משחק מוגזם).שוטרים אלימים לא פחות מאסירים. "זינזאנה":הגל החדש של השוטרים הישראלים בטלוויזיה

לרשף לוי ושי כנות ("הבורר") יש חיבה מיוחדת, שלא לומר אובססיבית, לטלוויזיה אמריקאית. הם ניסו להרים פה את אחת מסדרות המשטרה היקרות ביותר בעברית, אך נחלו כישלון חרוץ. "תיק סגור" שעלתה ב-2002 בערוץ 10 נחשבה בזמנו לסדרה היקרה ביותר בטלוויזיה עם תג מחיר של 137 אלף דולר לכל פרק. הסדרה ירדה משידור לאחר הפרק השלישי עם רייטינג שנע סביב ממוצע של 3% לשידור, למרות שהמבקרים הכריזו עליה כ"הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים". "תיק סגור" ניסתה לשאול את קונספט השותפים-לניידת-שהם הפכים-גמורים ולמקם אותו, אללי, בבאר שבע. דני גבע, אז שחקן אלמוני , היה שוטר תל אביבי ציני, שחצן וגנדרן שצוות לאורי קלאוזנר, השוטר השכונתי שמכיר את כולם ובעיקר מנסה לסדר ולפשר. למרות ההשקעה הגבוהה בארט (נבנתה תחנת משטרה שלמה לכבוד הצילומים) והניסיון האמיץ ליצור שוטר ישראלי שיתפקד כגיבור חיובי, כריזמטי ומשכנע, הסדרה לא האריכה ימים. לוי שאל מהעלילה את קלאוזנר ונתן לו להמשיך בתפקיד השוטר מנחם מדמוני ב"הבורר". בניגוד לניסיון לבנות מחדש את האתוס של השוטר הציוני ב"תיק סגור" , בסדרה החדשה העדיף לוי להגחיך את משטרת ישראל למען הקומדיה והדורות הבאים. מדמוני היה קצין חלש אופי, שקוקי מסובבת אותו על האצבע הקטנה. הבוס שלו, דוד אילוז (אייל רוזלס) היה קצין משטרה מושחת שהעדיף לקבל את המשכורת בדולרים ממשפחות הפשע ונרצח על ידן בסוף העונה השלישית. כקונטרה לנציגיה הכושלים של משטרת ישראל, יצר לוי את דמותו עידו וינר (רמי הויברגר) – שוטר קשוח, על גבול הפסיכוזה, שמוכן לשחק בתנאים של הפושעים המקומיים ולהפר כמה חוקים משלו. דווקא היכולת שלו לאמץ את הקודים של העולם התחתון ולקרוא עליהם תיגר, הפכו אותו לאחת מהדמויות האיקוניות בסדרה, ולראשונה היה לנו שוטר טלוויזיוני שהצליח לא לקחת את עצמו ברצינות רבה מדי. קרא תיגר על העולם התחתון דרך אימוץ קודים. רמי הויברגר ב"הבורר":השוטר מההיי טק

היום אפשר לקבוע בביטחון כי "האמת העירומה" של האחים ברבש הקדימה את זמנה. הסדרה, ששודרה בערוץ 10 ב-2008, עקבה אחרי היעלמותה של נערה בת 17 (דניאלה קרטס) במשך עונה אחת, על ידי צוות שוטרים ביחידה לאיתור נעדרים שכלל את ליאור אשכנזי וצוות החקירה שלו."האמת העירומה" הציגה לנו את השוטר המעמיק, שלא לומר האובססיבי שמזניח את חייו האישיים עבור תיק החקירה. הפער הרחב בין המציאות לעלילה (למי יש תקציבים לשים ארבעה שוטרים במשך חודש לפתור מקרה היעלמות של ילדה אחת? ) לצד האיטיות המכוונת בסדרה, שהקהל הישראלי לא היה מורגל אליה בזמנו, הובילו לביקורות קטלניות על משחק לא אמין. הסדרה הורדה מהמסך במהירות. היום, אולי הייתה לנו יותר סבלנות.

אז היו לנו שוטרים קטנים, קלישאתים, אובססיבים, מושחתים או מגוחכים. אבל הטלוויזיה הישראלית עוד לא השכילה לשחק לנו עם הפנטזיה. על כל שוטר תנועה שמנמן שמתעקש לתת לך דו"ח, מסתתר איפשהו בוגר יחידת מסתרעבים במדים של הימ"מ. בתחילת 2012 נראה כי סוף סוף הבשילה העת לקבל למסך הקטן את השוטר הישראלי המושלם: עמוס תמם. "אחת-אפס-אפס" בהובלתו של תמם הייתה הדבר הכי קרוב לסדרת משטרה אמריקאית, אבל נראתה לגמרי מכאן. השוטר של תמם היה, בואו נקרא לילד בשמו, שוטר עם מנטליות של ערס, שמעדיף חולצת טי צמודה, משקפי שמש ודיבור נגוע כדי לנווט את דרכו בין פושעי העיר. נכון, אשתו עוזבת אותו ואין לו זמן לילד שלו (למרות שהוא הדבר הכי חשוב עבורו בעולם), אבל הוא לא פראייר. הוא אלים, יש לו פתיל קצר ואם צריך לקחת מדי פעם את החוק לידיים כדי להחזיר את השקט לרחובות, שיהיה. "אחת-אפס-אפס" (שעונתה השלישית משודרת עכשיו בערוץ 10) לא חפה מקלישאות וצוות המשנה של תמם נראה לפעמים כמו קריקטורה בשיעור תסריטאות, אבל הסדרה מפגינה רמה נאותה של אמינות וסקס אפיל. הכל כדי להחזיר את השקט לרחובות. עמוס תמם ב"אחת אפס אפס". צילום: (דודו מוסקוביץ)מי שיכולה להתייצב לצידה בגאווה היא "המיוחדת" שעלתה פחות או יותר באותה תקופה. כאן העדיפו היוצרים להתמקד במערכות היחסים בין שוטרי התחנה ולתת להן אפיל קודר ששואב השראה מ"רצח מאדום לשחור" ושות'. עפר שכטר ניסה להתגבר (בהצלחה יחסית) על הליהוק שלו כפנים יפות וחמודות ונתפס למשבצת "השוטר מההיי טק" שמצליח להראות שגם הוא יודע לנבוח שצריך. אבל הברקת הליהוק האמיתית הייתה גל תורן על תקן "השוטר הרע". תורן, סולן להקת מרסדס בנד ונטול רקע לימודי במשחק, רק צריך תפקידים כאלו כדי לנעוץ בהם את השיניים. הוא השוטר עם התפרצויות הזעם שמשקר, מוכר וקונה סמים, מוכן לאיים באקדח כדי להוציא הודאה מעד סורר ובאופן כללי נראה כמו הסיוט של מח"ש. עבור כל מי שהשתתף אי פעם בהפגנה פוליטית, השוטר הזה הוא כנראה השיקוף הכי אותנטי של המציאות. השוטר הטלוויזיוני בישראל לא נמצא עדיין במצב של הקולגות מעבר לים. מחסור חמור בתקציבי הפקה ראויים (עם כל הכבוד לאירוח המפנק של משטרת פתח תקווה) הם עדיין המכשול הראשון בהפקת דרמה משטרתית ראויה שעומדת בסטנדרטים בינלאומיים. השפה, שמעדיפה למחזר קלישאות מאשר להיצמד לשפה היומיומית העכשווית ובעיקר הייאוש והזלזול שמפגין העם בציון כלפי השוטרים "האמיתיים" שלו עדיין עומדים כמכשול ענק בין הרצוי למצוי. אבל הפוטנציאל קיים, הסיפורים זורמים בשפע (פרשת פינטו-ניצב ברכה פשוט מתחננת לאיזה דוקו-קומי) והשראות לא חסר (פענוח רצח נועה איל). לו הייתי במקום יוחנן דנינו, הייתי מסיתה חלק מתקציב היח"צ והדוברות של משטרת ישראל להפקת סדרת דרמה חדשה ובאיכות גבוהה - על שוטרי המחוז. יותר טוב מכל הודעה לעיתונות. באחריות.

"בתולות" תשודר החל מיום חמישי ה-27 בנובמבר בשעה 22:15 ב-3HOT וב- HOT VOD