מדינת כל מונופוליה: האם הגיע סופו של ערוץ 10?

חברת הכנסת קארין אלהרר, שהובילה בקיץ האחרון את הדיונים בחוק השידור הציבורי, בטור מיוחד על החשכתו של ערוץ 10

קארין אלהרר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
קארין אלהרר

אמש, קצת לפני שנגמר לו הפריים טיים, רגע אחרי שסיימתם ללוות עוד זוג מאושר מחדר הלידה "בבייבי בום", אחד הערוצים בטלוויזיה שלכם נדם. במקום גיא פינס הופיע מולכם פרצופו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולצדו שקופית מחאה מלווה בשקט צורם שרובינו, בעידן של היום, פשוט לא מסוגלים להכיל. את השקט המהדהד הזה סביר שרוב אזרחי ישראל החליפו בזפזופ מהיר לאופציה הטבעית השנייה, ערוץ 2, ונשמו לרווחה. התמונות חזרו לזוז, הקולות להישמע. המשבר האמיתי הגיע עם תום ה"כוכב הבא" ואזרחי ישראל נאלצו להתמודד עם שידור הענקת פרסי לנדאו ללא חלופה אסקפיסטית בערוץ המסחרי המקביל. חדי העין אולי הבחינו באותו זפזופ שני של תקווה (אולי בכל זאת..?) שתמונתו של ראש הממשלה, שהייתה במקור מעט מעוותת, הוחלפה. מעניין מהיכן הגיע הטלפון שצלצל בשעת לילה מאוחרת. אבל לא לשם כך התכנסנו.2014 בטלוויזיה הישראלית: סיכום שנתישוק התקשורת המסחרית, והטלוויזיה המסחרית בפרט, נאבק כבר שנים עם המציאות החדשה. מקבצי הפרסומות המייגעים עבורנו הצופים פשוט לא מספקים את הסחורה. הערוצים, שעדיין מחויבים לרגולציות תוכן משמעותיות, מתקשים להחזיק ראשם מעל המים. ערוץ 10, שבניגוד למקבילו הוותיק לא הספיק להתבסס כלכלית בשנות השגשוג, מגיע שוב ושוב לפתחה של הכנסת ומבקש אוויר לנשימה. המרוויח העיקרי מהסיפור הזה הוא כמובן בנימין נתניהו שמחזיק את הערוץ כבר שנים נו, אתם יודעים איפה, נותן לו להגיע לשנייה האחרונה לפני סגירה ואז רגע לפני מופיע בגלימה אדומה, מציל את המצב ולא שוכח לקטוף כמה דיבידנדים פוליטיים בדרך. לזכותם של מנהלי הערוץ ייאמר שמעולם לא נתנו לקשיים הכלכליים לעקור לו את השיניים, חוץ ממעידה אחת מול מקורבו של נתניהו ובעליו של "ישראל היום", המיליארדר שלדון אדלסון, שהסתיימה בהתפטרות של כמה מבכירי חברת החדשות. בקלות ניתן היה לפתח כאן תסמונת סטוקהולם חמורה שמתבטאת בשירת הלל לפוליטיקאים רודפי שררה וכוח שמשאירים תמיד את הקלפים קרוב לחזה. אבל השיניים האלה ננעצות שוב ושוב, בין השאר גם בנתניהו ורעייתו, כשבראש המצעד עומד כמובן תחקיר "ביביטורס" שעסק בנסיעותיהם הנהנתניות של בני הזוג. אגב, אותה פרשה הסתיימה, איך לא, באיום בתביעת ענק על הערוץ שהיה כבר אז בקרשים. התביעה הוסרה אז באדיבותם של בני הזוג נתניהו, לא לפני שהבהירו בהסכם הפשרה כי הם זכאים לחדש את תביעותיהם מתי שרק ירצו, עננה שיושבת מעל ראשם של מנהלי הערוץ עד היום.

הכל בגלל ביביטורס? רביב דרוקר (צילום: אלה חיים)אין לי ולא היה לי דבר עם ערוץ 10. עם כל הערכתי לפועלו, אני חייבת לומר שהייתי מקבלת גם פתרון אחר שימנע יצירת מונופול בשוק הטלוויזיה המסחרית, ואכן היה כזה. שר התקשורת היוצא גלעד ארדן קידם רפורמה בשידור המסחרי שמהותה פיצול ערוץ 2 לשני ערוצים נפרדים (רשת וקשת), הפחתת הרגולציה ומעבר לשידור ברישיונות. לא בטוח שהוצאתה אל הפועל הייתה מצילה את ערוץ 10, אך היא הייתה יוצרת שני ערוצים מסחריים שנהנים מיציבות וביטחון ויכולים להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמם ולבצע חשיבה לטווח ארוך. אבל גלעד ארדן שעבר מאז, אולי במקרה ואולי לא, לעסוק באשרות כניסה ובתחלואות השלטון המקומי, הותיר בין השאר גם את הרפורמה החשובה הזו מאחור. את המשרד הזה, אחד מיני רבים, הותיר מאז ראש הממשלה יתום משר עד היום. השר הממונה בפועל, לא רק שלא קידם את הרפורמה, אלא עצר אותה באופן אקטיבי והגיש ערר על הצעת החוק. למה? ככה. כי עכשיו לא רק ערוץ 10 נתון לחסדיו, אלא כל שוק הטלוויזיה. כולם יושבים ומחכים למוצא פיו של נתניהו, שבאופן 'מפתיע' מהמנהיג שאוהב להחליט שלא להחליט, לא מגיע. אגב, בעוד ששעון החול הולך ומתרוקן בדרך אל הקלפי, אל לנו לשכוח שגם ערוץ 1 שהחל להתעורר לחיים בעקבות הרפורמה האחרונה ברשות השידור, נושא כיום גם הוא עיניו לאותו ראש ממשלה שקיבל לידיו את ההגה.

אם כן, זו היא השיטה. נתניהו שולט בנו בכוח, בשררה. משכנע אותנו שהוא זה הכל והכל זה הוא ולו כמובן, אין תחליף. כל ניסיון להחלפת השלטון הוא 'פוטש' וכל ביקורת היא חתרנות פוליטית. הרי די בשני ערוצי טלוויזיה ועיתון אחד כדי לשכנע מספיק אנשים לשים 'מחל' בקלפי. יכול להיות שהפעם מגיע הסוף עבור ערוץ 10. יכול להיות שאותו ראש הממשלה שקורא מעל כל בימה ליצירת תחרות במשק, מר קפיטליזם אם תרצו, ייצור השבוע במו ידיו מונופול נוסף, שיתיישב גם הוא בנוחות לעשרות השנים הבאות בין משקי החשמל והמים, על גבם של כולנו, אזרחי ישראל. אז אדוני ראש הממשלה- הכדור, שוב, במגרש שלך.