שלושה שבועות בסגר באיטליה, עם מצלמה בכפר מלא בקשישים

כחלק מפרויקט דוקו חדש, מתעדת תמר טל־ענתי את חייה בכפר זעיר באיטליה שרוב אוכלוסייתו מבוגרת. "זה איום בעיני המסר לפיו לא כל כך נורא שהמחלה פוגעת בעיקר בקשישים"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך הסרט "שלושה אחים ומערה". טל-ענתי מצלמת ושוהה כעת בכפר בו צולמו האחים, כוכבי סרטה הקודם
מתוך הסרט "שלושה אחים ומערה". טל-ענתי מצלמת ושוהה כעת בכפר בו צולמו האחים, כוכבי סרטה הקודםצילום: תמר טל-ענתי
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

את סוף השבוע שלפני הבחירות האחרונות, וגם כמה ימים אחריו, היתה אמורה לבלות תמר טל־ענתי בישראל. כבר כמה שנים שהיא חיה עם בן הזוג שלה ושתי בנותיהם באיטליה, בעיר פירנצה, באזור ממנו הגיעה משפחתו. הבחירות המתקרבות ויום ההולדת ה–80 של חמה היו סיבה טובה לנסיעה משפחתית קצרה — אלא שזו לא יצאה לפועל.

ברגע שפרקו את המזוודות בכניסה לשדה התעופה הקטן של העיר, התפוצץ הטלפון הנייד של טל־ענתי מהודעות. דקות לפני כן פורסמה בישראל ההנחיה לפיה כל מי שינחתו מאיטליה ייכנסו מיד לבידוד בן שבועיים. "עמדנו בחוץ בשדה התעופה והגענו למסקנה שאין בשביל מה לנסוע. בפירנצה החיים היו אז רגילים לגמרי, לא היה בידוד ולא סגר. עשינו אחורה פנה וחזרנו הביתה. רק שבוע אחרי זה סגרו את בתי הספר. חוויתי פער גדול בין איך שהדברים התגלגלו כאן ואיך שהם התגלגלו בארץ. אני מנסה להבין את החוויות האלה, איך המסרים עוברים באיטליה מול איך שהם עוברים בישראל, מפני שאני ניזונה משני מקורות".

"בימים האחרונים מדברים על זה שבדרום המדינה הסגר הולך ונפרץ. יש תקריות של ביזה, אנשים מתקשים להישאר בבית. הכל משתנה כל הזמן, אבל המטרה היא לקבל את נקודת המבט של המקומיים והיחס שלהם, שגם אני מנסה להבין"

תמר טל-ענתיצילום: Anna Vorontsova

הפער בין שתי נקודות המבט הללו צפוי להיות חלק מסרט שתיצור טל־ענתי במסגרת המיזם התיעודי החדש "יומני מגפה" של "יס דוקו". את הפרויקט, בתמיכת קרן מקור, יזמה מנהל הערוץ, גיא לביא, יחד עם לירן עצמור, שמונה לעורכו הראשי. הוא יורכב מסרטים דוקומנטריים קצרים שמביימים בימים אלה יוצרי דוקו כמו דן שדור ("קינג ביבי"), זהר וגנר ("ימי הזהר"), אביגיל שפרבר ("תקופת מבחן") ועוד. כל הסרטים ישודרו החל מהחודש הבא ויתמקדו בסיפורים האישיים של יוצריהם — מתיעוד הרגעים האחרונים של היריון, עבור במתרחש במוקד החיים של עובדים זרים בתקופת ההסתגרות ועד למצוקתם של כלבים משוטטים בגליל.

מתוך "שלושה אחים ומערה", סרטה הקודם של טל-ענתי

עבור טל־ענתי, זו הזדמנות להאיר שוב את אחד הנושאים המזוהים איתה: גיבורים קשישים. ב"צלמניה" מ–2011 תיעדה את ניסיונה של בת 96 להציל את חנות הצילום התל־אביבית של בעלה המנוח, וסרטה האחרון, "שלושה אחים ומערה", התמקד בחמה בובי ובשני אחיו הקשישים וחיפושיהם אחרי המערה בטוסקנה שבה הסתתרו במלחמת העולם השנייה.

צילום: תמר טל-ענתי
גיבורי "שלושה אחים ומערה" בכפר פלייריצ'ו שבמזרח טוסקנהצילום: תמר טל-ענתי

"מהרגע שסגרו את בתי הספר אנחנו שוהים בבית בכפר פלייריצ'ו שבמזרח טוסקנה. חשבנו שזה ייקח שבוע או שבועיים, ובינתיים אנחנו כבר שלושה שבועות פה, קרובים לכפר שגרים בו 15 או 20 תושבים, רובם מעל גיל 80", היא מספרת. "הבית הזה היה המקום שבו צולם 'שלושה אחים ומערה' וכל מי שמסביבי פה הם קבוצת הסיכון של המגפה הזאת, במדינה שספגה את המכה הכי חזקה באירופה".

אף שהסרט מצוי בשלבים מוקדמים ביותר, טל-ענתי כבר רקמה בראשה איך הוא ייראה. "אני אדבר עם השכנים, תושבי הכפר, בשביל להבין מהם איך הם חווים את המצב הזה ואת ההתנהלות של איטליה בסיטואציה הזאת. זה מצב שכל הזמן משתנה. בימים האחרונים מדברים על זה שבדרום המדינה הסגר הולך ונפרץ. יש תקריות של ביזה, אנשים מתקשים להישאר בבית. הכל משתנה כל הזמן, אבל המטרה היא לקבל את נקודת המבט של המקומיים והיחס שלהם. במקביל נמשך הקשר שלי עם הארץ, עם בני המשפחה, וגם עם בובי שבזכותו יש לנו את הבית הזה, שעדיין יש בו כמיהה לבית ולמקום והגעגוע של האנשים כאן אליו. אני מקווה להצליח לדבר על הלך רוח ומנטליות איטלקית, שאני מנסה להבין אותה מההתחלה".

טל-ענתי וגיבוריה בפסטיבל "אידפא"צילום: Joke Schut

יש נטייה לדבר על מה שקרה באיטליה במונחים של חוסר אחריות ושאננות שהביאו קטסטרופה.

"איטליה היתה מוקד ההתפרצות הראשון באירופה ובעקבות מה שקרה כאן יודעים איך לפעול ולנהוג. בסך הכל, הקטסטרופות הגדולות קרו באזורים ספציפיים. באיטליה חיים 60 מיליון תושבים ויש לי תחושה שההאשמות על שאננות מוגזמות. אני חיה בלוקיישן של הסרט שלי. הדמויות שלי בסרטים הקודמים הן לרוב מעל 80. זו תקופת זמן שמעניינת אותי ואני מתחברת אליה.

"הטיעונים האלה שהמגפה פוגעת באנשים מעל 80, שנאמרות באיזה זילות כזו, ממש מקוממות אותי. האם הקורונה נוראה פחות כי קורבנותיה בני יותר מ–80? העשורים של הזקנה מרתקים בעיני, חכמים. הדיבור העקיף, המסר שזה כאילו לא כל כך נורא כי המחלה פוגעת בעיקר בקשישים, נורא בעיני ומעניין אותי. בוער בי לעסוק בו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ