"מעושרות": סדרה ביקורתית, חתרנית ומעולה

“מעושרות” היא לא רק פאן: היא מתריסה כנגד הסדר הישן של הדברים, כנגד הצנע, כנגד הצניעות, כנגד ההתחסדות

ליאת אלקיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאת אלקיים

לאה שנירר היא אלילה בעיני. לניקול ראידמן יש ביצים של שור ושואו של וגאס וגם את הבחורות החדשות אני מוכנה לקבל בזרועות פתוחות, מינוס הסיליקון בשפתיים של ג'ניפר סנוקל. יש לי נימוקים אינטלקטואליים ותיכף אפרוש אותם כאן, אבל בשורה התחתונה תהרגו אותי וזהו. "מעושרות" היא טלוויזיה במיטבה.

"איים טראש אנד איים פראוד". זו ההכרזה הקולנית של העונה החדשה של "מעושרות". אבל "מעושרות" היא יותר מסתם טראש, היא מה שנקרא בעדות מסוימות בשם "קאמפ", אירוניה, מודעות, פרובינציאליות וכל הג'ז הזה. מה שהופך את "מעושרות" מסתם סדרה מנקרת עיניים רכילותית אנתרופולוגית על בנות אצולת הממון (עיין ערך עקרות הבית האמיתיות של כל חור שהוא), לסדרה עם אמירה חתרנית שכולה "סטיק טו דה מאן" היא הבמאית שלה, בלונדית עם שורשים דוקומנטריים - אורנה בן דור.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ