סדרת מתח שמזדחלת מתחת לעור

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

לסדרות מתח בריטיות מסוגה של "ההודאה" שעלתה בתחילת החודש ביס, יש באופן גורף הרבה מן המשותף. יש בהן אסתטיקה קפואה ומנוכרת, מלאת צבעים קרים ומזג אוויר קפוא. יש בהן אהובים שנעלמו וחוקר או חוקרת, אנשי משטרה או אחרים (ב"קירי" למשל זו עובדת סוציאלית) שלא ינוחו עד הפיצוח, ויש בהן נטייה לשבץ טוויסט עלילתי מותח ויעיל לקראת סופו של כל פרק. למרות הדימיון אין בכך ערובה להצלחה — זה יכול להיות לטלוויזיה נפלאה או מקושקשת, ואז כל הטקס הזה הוא אכזבה גדולה. אבל המקרה של "ההודאה", המבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש ב–2011, הוא הצד השני, הנהדר באמת, המשוחק מצוין, של הסקאלה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ