רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבל שהסרט לא חוגג את האמנות שהוא מבקש לתעד

תגובות

לגבי חלק מסרטי הקולנוע זה לגמרי נכון. במקרים רבים, האסוציאציה הראשונה שעולה למשמע שמו של סרט מסוים היא הכרזה שליוותה את צאתו של הסרט לבתי הקולנוע. חלק מכרזות הקולנוע נהפכו עם השנים לאייקוניות כל כך, עד שבמובן מסוים בהחלט אפשר לטעון שהן נהפכו לחלק בלתי נפרד מהיצירה הקולנועית. כך למשל פרצופו הממזרי של אלכס הניבט מבעד למשולש שחור בכרזה של "תפוז מכני"; לועו הפעור של כריש עם כמה שורות של שיניים מחודדות, ודמות אדם השוחה מעליו על קו המים בסרט "מלתעות"; והאצבעות המורות של יד ילד ויד חייזר הנושקות זו לזו בכרזת הסרט "אי טי: חבר מכוכב אחר".

כמו עטיפות התקליטים של המאה שעברה, גם כרזות הקולנוע נהפכו עם השנים לזירה יצירתית תוססת וגועשת שסיפקה עבודה ללא מעט ציירים ומעצבים גרפיים והנפיקה כמה יצירות אמנות שהשפיעו על המוני לבבות ברחבי העולם. "פוסטר: הסרט" הוא דוקו שמנסה להתחקות אחר ההיסטוריה של הכרזה הקולנועית. הוא עוקב אחר הדמויות הבולטות שפעלו בתחום הזה, מספק מידע על אופן פעולתם של הציירים הללו, שופך אור על המידע החלקי מאוד שהם קיבלו על הסרט בבואם לעצב את הכרזה, ומבהיר כי התעשייה הזאת, שהלכה ופרחה, שללה את הקרדיט מהאמנים שפעלו בה.

הסרט גם מספר על המוות היצירתי של התעשייה הזאת, שהחל בשנות ה–80, כאשר המפיצים ההוליוודים החליטו משיקולים שיווקיים, לעבור לכרזות שעליהן מרוחים דיוקנותיהם של כוכבי הסרט, ולא הרבה מעבר לכך. כניסת המחשב לתמונה והתוכנות לעיצוב גרפי רק חיזקו את המגמה הזאת, וכך גם העידן הנוכחי של מלחמה על קליקים וניסיון לשכנע גולשים ללחוץ במהירות על נקודה מסוימת על גבי המסך, ולא אחרת. פרצופי הכוכבים הם המזוהים ביותר, החליטו בהוליווד, והניחו להם להתשלט על הכרזות.

כך, הרווחיות הרגה את היצירתיות, נטען בסרט, והישועה הגיעה מכיוון לא צפוי: אמנים עצמאיים וגלריות שלפני כעשור החלו למכור פוסטרים במהדורות מצומצמות לאספנים. התעשייה הזאת פרחה במהירות והוליווד, שלא ששה לוותר על ממון לטובת אחרים, החליטה לחזור ולהפיץ כרזות לסרטים בעצמה. הנושא מעניין, ההתפתחויות מרתקות וחבל רק שהסרט הזה מבוסס ברובו על ראשים מדברים ולא מעז לחגוג את האמנות שהוא מבקש לתעד. טיפול יצירתי יותר בכרזות היפהפיות שמוצגות בו יכול היה להפוך את הסרט לחגיגה אסתטית מטורפת, אבל השמרנות או העצלות של היוצרים הותירה אותו ברמה של מסמך תיעודי אינפורמטיבי, לא הרבה מעבר לכך.

"פוסטר: הסרט". 22:00, יס דוקו

מתוך הסרט
yes דוקו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות