רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט התיעודי "השיעור האחרון" מישיר מבט אל המוות המחכה בפינה

2תגובות
"השיעור האחרון"
ערוץ 8 הוט

"אבא שלי מעולם לא אהב אותי, ואני מעולם לא סלחתי לו", כך פותח בקולו דני ווסרמן את סרטו התיעודי החדש "השיעור האחרון". הסרט הוא מבט משתהה על המוות המחכה בפינה ועל האפשרות לחיים מלאים וטובים יותר — דווקא בגלל ההסתכלות בו. ווסרמן, אב בעצמו, שעזב את ילדיו ופירק משפחה, מנסה להבין כיצד ניתן להתמודד עם הסופיות שלנו כבני אדם ועם הכליון, זאת תוך כדי חששו מנטישה נוספת.

לא מעט סרטים תיעודיים שנוצרו באחרונה עסקו בגסיסה ומוות. "השיעור האחרון" מצליח להתעלות מעל רובם בשל המבט החומל שהוא מפנה כלפי גיבוריו, מבלי לעשות להם הנחות. 

המצלמה של ווסרמן עוקבת אחר כמה אנשים העומדים למות וגם אחר אמו המבוגרת, והיא חושפת את הפגמים שלכל אחד מהם יש בשפע: לאמו של ווסרמן, הזקוקה לו ולאהבתו, יש חור שחור בעברה שמסרב להימחק, למשה, אחד הגוססים בסרט — יש משפחה שמתקשה לסלוח לו על ריחוקו, וגם לווסרמן עצמו, שלא מוכן לסלוח לאב הנעדר, שהיה ככל הנראה אדם די מיוסר בעצמו.

באחת הסצינות היפות בסרט, אותה ניתן לתאר גם כ"דיוקן חדר חצי מואר", ווסרמן מאכיל את אימו בסעודת ערב צנועה ולאחר מכן מסדר את המזרן והמצעים שאליהם ייכנס כדי לישון לצדה. כשהוא נכנס אל המעטפת החמה ומניח את ראשו, הוא אומר בשקט ובחיוך דבר מה על "נדיבותו של החומר". זהו משפט שכולו שירה על האהבה והיופי שמצויים ברגעי השפע של היומיום. שפע מצומצם ועשיר בו בזמן.

"השיעור האחרון" הוט 8 ב–21:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות