"חוזרים לחיים": הדרמה עובדת גם בלי המניירות

"חוזרים לחיים" היא סדרת ריאליטי רפואית, העוקבת אחרי המעורבים בהליך השתלות איברים. במהלך הצפייה עולה התהייה האם המניירות שנועדו להפוך את הדרמה לטלוויזיונית יותר באמת נחוצות

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"חוזרים לחיים". הדרמה מובנית בסיטואציה וכך גם המתח והסיפור האנושי.
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

"חוזרים לחיים" היא סדרת ריאליטי רפואית עם מאפיינים דוקומנטריים, העוקבת אחרי המעורבים בהליך השתלות איברים. על המסך נמצאים חולים הזקוקים נואשות להשתלה ובני משפחותיהם, רופאים ואחיות ובני משפחה של תורמים, שאסונם יכול להפוך להצלה של זולתם. הדרמה, אפשר לנחש, מובנית בסיטואציה וכך גם המתח והסיפור האנושי.

יכול להיות שהמצב הזה, כמו גם ההחלטה להביא אותו אל המסך, מצלצלים מוכר לצופים: מסדרונות מוארים ניאון, ויז'ואל של אנשי צוות רפואי צועדים בדבוקה כבדת ראש, קריינות רועמת הפותחת כל פרק ורגעי שיא רגשיים המלווים בפסקול מזן ההתעלות (אמנים נבחרים: קובי אפללו ואביתר בנאי), למה דומה הדבר? אה כן, ל"בייבי בום".

"חוזרים לחיים" היא גרסת ההשתלות של בייבי בום, ולעיתים במהלך הצפייה עולה התהייה האם המניירות שנועדו לרכך את הקושי ולהפוך את הדרמה לטלוויזיונית יותר (למשל בסצנות מגושמות של חילופי מסרונים) באמת נחוצות. הרי כשהמניירות נרגעות, הנושא והגיבורים — מי שנושמים בקושי או נעים בקושי על המרקע וברור שזמנם אוזל או מי שיתרמו איברים ובכך ייעשו את המעשה האנושי הנשגב ביותר — חזקים מספיק גם בלעדיהן.

בפרק הראשון למשל מופיע בהרחבה סיפורה של רעות חפץ, צעירה בת 31 חולת סיסטיק פיברוזיס הממתינה המתנה מורטת עצבים להשתלה ריאות, וסיפורה של משפחה שתרמה את איברי אבי המשפחה שמת במפתיע. זה עובד גם בלי אילוסטרציה של מסרון.

"חוזרים לחיים", ערוץ 10, 21:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ