"ארץ זרה": כשביתך הולך ונעלם

סיפור ידידותם של יוצר הסרט, העיתונאי שלומי אלדר, והשחקן הפלסטיני־ישראלי ר'סאן עבאס, הוא הרהור בתחושת זרות, המתהווה כשמקום מגוריך משתנה ללא היכר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך "ארץ זרה". שיעור באי שליטה

יש משהו חתרני בשידור "ארץ זרה", סרטו של שלומי אלדר, בתאגיד השידור הציבורי. כולנו זוכרים איך שרת התרבות, מירי רגב, קבלה באחת מהתבטאויותיה כי "מה שווה התאגיד אם אי אפשר לשלוט בו". הסרט, לפחות חלקים ממנו, הוא שיעור באי־שליטה. רגע שכזה מתהווה כשאלדר, על רקע תמונות זכורות מסדר היום הציבורי־פוליטי בשנים האחרונות, מספר מה הביא אותו לעזוב את הארץ ומתריע ממלחמת התרבות הקורעת את ישראל שבה גדל.

"ארץ זרה" הוא סיפור ידידותם של אלדר והשחקן הפלסטיני־ישראלי, ר'סאן עבאס — בעיקר על רקע תהליכים שעוברים שניהם, לחוד וביחד. אלדר, בנם של עולים ציונים מעיראק, היה עיתונאי בולט שסיקר את רצועת עזה והגדה. השידור בו שוחח עם ד"ר עז א–דין אבו אל–עייש, שרגע קודם לכן צפה בשלוש בנותיו נהרגות מהפצצה ישראלית, הוא כנראה הזיכרון הטלוויזיוני המצמית ביותר בהיסטוריה המקומית.

מתוך "ארץ זרה"

אפשר שהוא גם מה שסתם את הגולל על הקריירה של אלדר: עם השנים וההרוגים פחת העניין בדיווח אנושי על הנעשה בצד השני והוא נדחק החוצה. עבאס, שחקן וכוכב טלוויזיה לשעבר, גם הוא מצוי בפרשת דרכים. הוא מככב בהצגה על פי ספרו של אבו אל–עייש שזוכה לביקורות טובות אבל כושלת בקופות, והוא משחזר את האווירה שנעכרה סביבו — דוחקת את רגליו מתל אביב לאום אל פאחם. "ארץ זרה" הוא הרהור על זהות ושינוי ועל מי שמרגישים שהמקום שבו חיו השתנה לבלי היכר וללא שליטתם, ומוסיף לשקוע עד שהופך לזר.

"ארץ זרה". כאן 11, 21:00

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ