תולדות חייה של ג'יין פונדה הם חתיכת היסטוריה אמריקאית

למרות נגינת פסנתר קיטשית המלווה אותו ותמונות שחור־לבן נוסטלגיות, הסרט על הכוכבת האגדית מדבר על כמה מהתימות המעניינות של המאה ה–20. המלצת צפייה

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"ג'יין פונדה בחמש מערכות". יותר מפולחן אישיות
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

גם מי שלא נמנה עם מעריציה של השחקנית ג'יין פונדה ימצא את עצמו נשבה אל מול דמותה, כפי שמוצגת בסרט התיעודי עליה. "ג'יין פונדה בחמש מערכות", הפקה של רשת HBO משרטטת אותה בעין אוהבת, אבל לא נראה שהדבר הצריך עבודה והתכווננות רבות במיוחד. תולדות חייה של פונדה, בסרט עליה, הם חתיכת היסטוריה אמריקאית. המשפחה שלה, הבעלים שהיו לה, הקריירה, העמדה הפוליטית הנחרצת שגרמה לה נזק, כולם מסופרים ובעיקר מגוף ראשון. פונדה, מצודדת ומוקפדת גם בעשור השמיני של חייה, מדברת בגילוי נוגע ללב על כולם וחושפת חלקים בחייה שמעולם לא דוברו. אמנם בסרט משתתפים גם פרטנרים וחברים (רוברט רדפורד, לילי טומלין ועוד) אבל פונדה עצמה, חשופה וכנה, היא המנה העיקרית.

כך היא מספרת על אביה, בעצמו שחקן אגדי, כילדות לצד "מונומנט לאומי, סמל להגינות, לחתירה אחר הצדק, הגנה על החלש, פניה של אמריקה שאנשים רצו להאמין בה ובערכיה". כל אלה, לומד הצופה, היו מראית עין בלבד. אביה היה מנוכר למשפחתו, אמה יצאה וחזרה ממוסדות לבריאות הנפש ולבסוף התאבדה כשהיתה בת 12. היא מספרת כיצד גילתה את המשחק, על השנים שחיה בפריז, על הבמאי רוז'ה ואדים ("טורף מקסים ופתיין, סקסי וכריזמטי") ועל האופן שבו נהייתה פעילה נגד מלחמת וייטנאם, אחרי שהחלימה מדיכאון לאחר לידת בתם ונסה, ונחשבה במשך שנים לאויבת הציבור.

הסרט על פונדה, למרות נגינת פסנתר קיטשית המלווה אותו ותמונות שחור־לבן נוסטלגיות, הוא יותר מפולחן אישיות לשחקנית. הוא מדבר על כמה מהתימות המעניינות של המאה ה–20 ועל תעשיית הקולנוע בכלל.

"ג'יין פונדה בחמש מערכות". סלקום טיוי, יס דוקו, 22:00, הוט HBO

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ