"מסיבת פרישה": לפעמים רגיעה היא דבר איום ונורא

הסרט התיעודי שעשה אסף ארנרייך על אמו עוסק ביום שאחרי הפרישה לפנסיה, פיסת חיים שלא מרבים לעסוק בה שמזמנת בחינה מחדש של מונחים כמו תמיכה, שותפות והקרבה

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "מסיבת פרישה". מה קורה כשעמוד התווך של הבית שוקע
מתוך "מסיבת פרישה". מה קורה כשעמוד התווך של הבית שוקעצילום: אסף ארנרייך / yes דו
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

המציאות החדשה שאחרי הפרישה לפנסיה היא רגע מעורר חרדה. מי שהתרגלו לשגרה עמלנית בת עשרות שנים נדרשים ליצרנות אחרת. הם צריכים להמציא את עצמם בעצימות שונה. לפעמים זהו רגע מצופה.

לפעמים המציאות הרוגעת הזו היא איום נורא. חנה, אשה פעלתנית ויפה, ציפתה דווקא ליום שאחרי הפנסיה, אבל היא ובעקבותיה מעגלי המשפחה הרחבים יותר, נדרשו להתרגל למציאות שאיש לא צפה. זמן קצר אחרי צאתה לגמלאות היא החלה לסבול מכאבים חזקים בכל גופה ואחרי תקופה אובחנה כחולה בפיברומיאלגיה, דאבת השרירים, מחלה שיש לה אבחנה אבל לא פתרון או תרופה.

"מסיבת פרישה" הוא הסרט התיעודי שעשה אסף ארנרייך על אמו, על הוריו ובעצם על משפחתו כולה (לרבות חייו שלו עצמו) ביום שאחרי המציאות החדשה הזו. מהצד האחד עומדת חנה, מתוסכלת מגופה ומבריאותה, מחוסר האונים שהיא מצויה בו ומהתחושה שלא רק שאינה תורמת לאיש, אפילו סביבתה הקרובה, לפחות לתחושתה, לא לחלוטין מאמינה לה.

מתוך "מסיבת פרישה"

לצדה, פחות או יותר, עומד טוביה, אביו של אסף ובעלה, שגם פרישתו שלו מתקרבת וחושש שתביא לשקיעתו לצד אשתו. אחרי 45 שנים משותפות עליהם לבחון מחדש מונחים כמו תמיכה ושותפות, קרבה והקרבה. "מסיבת פרישה" הוא לא סרט מדכדך אבל הוא מציג פיסת חיים שלא מרבים לעסוק בה. מה קורה כשעמוד התווך של הבית שוקע והמערכת כולה נדרשת להתארגן למצוא לה שיווי משקל חדש וכיצד נראים הדברים מנקודת מבטה של אותה עמוד התווך.

"מסיבת פרישה", יס דוקו, 21:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ