שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
")אי(מהות". נשים שמפרקות לחלקיקים מוסכמות כמו אינסטינקט אמהי, שעון ביולוגי ותשוקה לאמהות
")אי(מהות". נשים שמפרקות לחלקיקים מוסכמות כמו אינסטינקט אמהי, שעון ביולוגי ותשוקה לאמהותצילום: SUICAfilms / HOT
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

לסרט התיעודי "(אי)מהות" שישודר הערב בהוט 8 יש פוטנציאל נפיץ רציני. הוא עוסק בקבוצה הגדלה של נשים שבוחרות שלא להיות לאמהות. כמו שאומרת אחת הנשים בסרט, נדמה שאין (עדיין) דרך לעסוק בנושא ולפקפק באמהות מבלי לעבור לינץ', אבל לזכותו של הסרט, שנע בין גרמניה, צרפת, ספרד ואפילו מבקר בישראל (משובץ בו ראיון עם החוקרת אורנה דונט), ייאמר שהוא מעמיד את הדיון באור הגיוני מאוד. ובכל זאת, אלו רעיונות שנוטים להאמיר במהירות לפסגות אמוציונליות של זעזוע, בכל ניסיון לטפל בהם.

הורות, כמו שיודעת גם האם המסורה ביותר, היא הרי קליפת האגוז שבתוכה מתגלם אי השוויון בין המינים. הציפיות כלפי נשים כאמהות אינן משתוות לאלו המופנות כלפי גברים, אז מדוע אל־הוריות ממשיכה לטלטל ככה את החברה נשים וגברים כאחד? אם יש משהו שהסרט מבהיר, ובמהירות, הוא שהמקור לאל־הוריות הוא כמעט תמיד שם.

כמה גיבורות מעניינות יש לסרט: קאתי היא סטנדאפיסטית בריטית; מריבל היא מיילדת ספרדיה; שרה, שהיתה צלמת ואמנית ונאלצה לנטוש את הקריירה שאהבה אחרי שהפכה לאם, ועוד ועוד נשים. בין השיחות עמן משובצים ראיונות עם חוקרות מגדר ופילוסופיה שעוסקות בנושא ומפרקות לחלקיקים מוסכמות כמו אינסטינקט אמהי, שעון ביולוגי, תשוקה לאמהות ועוד. מה שנתפס כנורמלי והטבעי הוא למעשה התנייה עמוקה המושתת על אינטרסים כלכליים וחברתיים ובעיקר על הרצון להיאחז לנצח בסדר החברתי הקיים.

אם יש נקודה בעייתית בסרט, היא קשורה לוויזואליות שלו. "(אי)מהות" הוא סרט דל מאוד מבחינה ויזואלית והצפייה בו משולה יותר לקריאת מאמר מדויק מאשר לצפייה בסרט. ומצד שני, מה רע בכך.

"(אי)מהות", הוט 8, 21:35

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ