אופרת סבון מודעת לעצמה על עקרות בית מעודכנות

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לוסי לו כסימון גרוב
לוסי לו כסימון גרוב ב"למה נשים רוצחות". אווירה רכלנית על גבול הקאמפית צילום: Jessica Brooks/CBS/ YES
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בת אן סטנטון התחתנה עם אהוב נעוריה ויש לה חיי נישואים למופת — במונחי שנות ה–60. סימון גרוב היא אשת החברה הגבוהה, נשואה בשלישית, עדויה בכל היהלומים והתכשיטים ולובשת שמלות מודגשות כתפיים, כפי שמכתיבה אופנת שנות ה–80. טיילר הארדינג היא עורכת דין שמנהלת את חייה על פי סולם ערכים עכשווי־פמיניסטית, אשת קריירה ונשואה בנישואים פתוחים. בידיעת בעלה, איליי, היא מקיימת קשרים שוקקים עם נשים מזדמנות. שלוש הנשים הללו מתגוררות באותו בית מפואר בפסדינה, בשלוש תקופות שונות, ושלושתן חוות חוסר נאמנות מצד בעליהן.

חוסר הנאמנות הוא היסוד שמניע את עלילת הסדרה החדשה "למה נשים רוצחות". בת אן, סימון וטיילור הן גלגול טרי של גיבורות "עקרות בית נואשות". לא מפתיע לגלות שאת שתי הסדרות יצר אותו אדם: מרק צ'רי. אם אהבתן את לינט, גבי, ברי וסוזן ואת הפשעים והמזימות שמסתתרים בין בתי היוקרה בפרוור ויסטריה ליין, אין סיכוי שלא תחבבו את "למה נשים רוצחות".

שתיהן מצטיינות באותה אווירה רכלנית, על גבול הקאמפית (כאן, בזכות המיקום בשני עשורים מסוגננים במיוחד, היא אפילו מועצמת) וערבוב נחמד בין ז'אנרים. "למה נשים רוצחות" היא אופרת סבון מודעת לעצמה, שגונבת בלי למצמץ מ"אם הקירות האלה היו יכולים לדבר" ונושאת מסרים שהתעדכנו מעט מאז "עקרות בית נואשות". במלים אחרות — ממש כיף.

"למה נשים רוצחות". סלקום טי־וי, יס וי־או־די

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ