האיש שסומן כחולה האיידס הראשון

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גייטאן דגה ב"להרוג את חולה 0"
גייטאן דגה ב"להרוג את חולה 0". מטאפורה להומופוביהצילום: באדיבות yes דוקו
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

היום, יום האיידס הבינלאומי, ישודר הסרט "להרוג את חולה 0", העוסק במי שנחשב לחולה הראשון במחלה, או לכל הפחות למי שהפיץ אותה ברחבי צפון אמריקה במספרים ניכרים. במשך שנים הוא תואר במונחים דמוניים, כמונע מרשעות או תחושת נקמה. אבל הסרט על אודותיו הוא לא רק מרתק ומעמיק, אלא גם עוסק בתמונה הרחבה יותר, בחברה ובפוליטיקה, ובאופן שבו צביעות ושמרנות הביאו למותם של רבים כל כך.

גייטאן דגה, דייל קנדי צעיר ונאה, מת בגיל 31 ב-1984, בתקופת השיא בהתפרצות האיידס. הוא, כמו רבים המתראיינים בסרט, גדל בשנות ה-50 וה-60, בהן הומוסקסואליות נחשבה עדיין, גם בארה"ב ובקנדה, לסטייה ונאסרה בחוק. הומואים הוקעו ונרדפו על ידי המשטרה. מרביתם העדיפו לחיות במחשכים עד שנות ה-70 של המאה הקודמת, שבהן החל המאבק לזכויות ובעקבותיו בא השחרור המיני הגדול.

דגה, שהיה אקסטרווגנטי, מוחצן וניהל חיי מין פעלתניים במיוחד, בשנים שהדבר לא היה נהוג. אלא שאז החלו להגיע הדיווחים הראשונים על "הסרטן של ההומואים" ובמאמץ למצוא את הדרך שבה התפרצה והועברה המחלה, הוא סומן, לא בצדק, כאשם.

"להרוג את חולה אפס" מצליח לשלב בין סיפור אישי סבוך לתעלומה רפואית וסקירה היסטורית מרתקת על תקופה מבישה בהיסטוריה של ארה"ב. היחס לדגה, מתקבל הרושם, זהה כמעט לאופן שבו איידס נוצל כמטאפורה להומופוביה, ככלי על ידי שמרנים שראו בו עונש תנ"כי לליברליות, מלווים בממשל רייגן שלא עשה דבר כדי לעצור את המגיפה שהתמותה ממנה היתה ודאית. הוא מומלץ לצפייה בזכות כל אלה וגם משום שהוא פשוט עשוי מצוין.

"להרוג את חולה 0". יס דוקו, 22:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ