"הנסיכה הספרדייה": סיפור על צעירה עקשנית ודעתנית, עם כמה סצינות מופרכות

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הנסיכה הספרדייה
"הנסיכה הספרדייה". גילטי־פלז'ר ותו לאצילום: Nick Briggs / Starz Entertainmen
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

עונות 1, 2 ו–3 של "הכתר", סרטי הקולנוע "נאום המלך" ו"דיאנה", אינספור סרטי וסדרות תעודה וכתבות מורחבות (האחרון שבהם הוא הסרט היללני בכיכובו של אביה של מייגן מרקל) — בית המלוכה הבריטי על שלל הסתעפויותיו, מעלליו ומקורותיו ההיסטוריים, הוא חומר גלם טלוויזיוני שאינו מכזיב.

כאלה, בערך, הם גם ספרי "הנסיכה" שנהפכו לסדרות, "הנסיכה הלבנה" ו"המלכה הלבנה" ועכשיו, בעיתוי שאין טוב ממנו: "הנסיכה הספרדייה". כמו הסדרות שקדמו לה, גם "הנסיכה הספרדייה" היא מיני־סדרה תקופתית שמתמקדת בדמות נשית שיש לה אחיזה היסטורית, אשר מבוססת על ספר שכתבה פיליפה גרגורי. במקרה הזה, זוהי דמותה המסקרנת של קתרין מאראגון, אשתו של הנרי השמיני, ומי שבסירובה להתגרש הביאה לייסוד הכנסייה האנגליקנית. העובדות ההיסטוריות הידועות לגביה מצומצמות, מה שמותיר מרחב גדול שאותו אפשר למלא בקווי אופי ועלילה. אלה אמנם מתמלאים כאן, אך באופן שלעתים מעורר גיחוך קל.

קתרין הצעירה, מי שבילדותה המוקדמת הובטחה כאשתו של ארתור, בכורו של הנרי השביעי, אך תהפוכות הגורל קשרו אותה עם בעל אחר, היא צעירה אדוקה, עקשנית ודעתנית. במקום להיות מתומרנת כשם שהניחה המלוכה הבריטית שתהיה, היא נוטלת חלק פעיל בניתוב חייה וחיי הכתר.

"הנסיכה הספרדייה" רחוקה מלהיות "הכתר". היא משתייכת לאגף הגילטי־פלז'ר ועושה זאת היטב, להוציא כמה סצינות מופרכות אפילו בקנה המידה הסלחני של הז'אנר. אם לא מצפים ממנה לתחכום יתר, אפשר לראות בה צפיית בינג' נחמדה.

"הנסיכה הספרדייה". הוט וי־או־די, יס וי־או־די

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ