סיפורו של הסטנדאפיסט הראשון

בוב הופ היה שחקן, קומיקאי ואמן וודוויל, והרבה יותר מזה: הסרט התיעודי עליו הוא מהמקרים שבהם סיפורו של אדם הוא סיפורו של תחום

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"זהו בוב הופ". הניח את היסודות לחידושים רבים בתרבות

הסרט התיעודי על הקומיקאי בוב הופ, שישודר הערב ביס דוקו, הוא מהמקרים בהם התמקדות באדם, כלומר סיפור תולדות חייו, הוא בעצם אמצעי לספר את תולדות התחום בו הוא פעל. הופ היה כנראה ראשון הסטנדאפיסטים, ראשון הקומיקאים שהתמחו במונולוג פתיחה אקטואלי־פוליטי, מי שהניח את היסודות לדמותו של מנחה הלייט־נייט, שחקן, קומיקאי, אמן וודוויל. אין מה לומר, מספיקים הרבה במאה שנות חיים (וחודשיים).

הופ, הבן החמישי משבעה, של בנאי אנגלי וזמרת שנאלצה לעבוד כמנקה, שהיגרו לארה"ב והקימו להם חיים חדשים, מצא את הבמה כבר כנער, בשנות השפל הגדול. הוא רקד סטפס והתמחה בקומדיה ואז גם החל לגבש את הסגנון שהיה מזוהה עמו כל כך: המטרת בדיחות בקצב של מכונת ירייה. בשנות השלושים של המאה ה–20 החל להופיע בברודווי ובסרטי קולנוע ולקראת סוף העשור החל לשדר תוכנית אירוח ברדיו. אחר כך, במהלך מלחמת העולם השנייה, נסע לחזית ובידר חיילים בהפוגות בין הקרבות.

הפרסונה הבימתית שלו, של גבר פחדן וחרד, רודף נשים שאינו יודע מה לעשות במחיצתן, מלא חולשות ומעורר חיבה, הפכה לפופולרית אפילו יותר בזכות הצעד הפטריוטי הזה. מה שמעניין ב"זהו בוב הופ", מעבר להמוני קטעי ארכיון וראיונות עם כותביו לשעבר, בתו, אנשי קולנוע וטלוויזיה שהושפעו ממנו (וודי אלן וקונן אובראיין, למשל), הוא התחושה שהקריירה של הופ הניחה את היסודות לחידושים רבים כל כך בתרבות. כדי להבין מוסדות חשובים בתרבות העכשווית, כמו תפקידו של מנחה לייט־נייט בציבוריות האמריקאית ועוד, מעניין להביט על העבר.

"זהו בוב הופ", יס דוקו, 22:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ