אנייס ורדה, בלי קריצות

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
הבמאית אנייס ורדה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

במארס 2019, בגיל 91, מתה במאית הקולנוע אנייס ורדה. ורדה, קטנת קומה, בעלת עיני שועל ותסרוקת ססגונית אופיינית, היתה במאית פורצת דרך. לא רק מפני שהיתה צלמת ואחר במאית קולנוע, עיסוק שגם היום אין בו נשים רבות מספיק, אלא גם מפני שבחרה כמעט תמיד לעסוק בנושאים פמיניסטיים וחברתיים ומפני שסיגננה את יצירותיה כאילו היו מסמכים תיעודיים מלאי הבעה.

לפני מותה הספיקה ליצור אוטוביוגרפיה קולנועית: ב"ורדה על אנייס", שישודר הערב ביס דוקו וזמין גם בסלקום tv, היא נושאת מונולוג ארוך ומסבירה את בחירותיה האמנותיות לאורך השנים. היא מספרת מה הביא אותה לביים מלכתחילה ועוברת בין הסרטים השונים שיצרה. לפרקים זה נראה כמו "סטודיו למשחק", ורדה יושבת לפני קהל ומספרת. לפעמים, ומתוך קריצה לסגנונה, השיחה פורצת החוצה, לאתרי הצילום, להסבר על פלטות הצבעים שבחרה ומדוע עשתה זאת, להחלטות עלילתיות ואחרות ולשיחות עם מי שהיו שותפיה ליצירה. אלו רגעים מקסימים, אבל הם מיועדים, חד־משמעית, לחובבי ורדה.

"ורדה על אנייס" הוא לא סרט תיעודי העומד בפני עצמו ונדמה שלרגע גם אינו מנסה לקרוץ לעובר האורח האקראי. סרט כזה, שגם מתאר באופן מוצלח יותר את אישיותה של ורדה, הוא "אנשים ומקומות", שישודר גם הוא בערוץ בשידור נוסף, ממש לפני "ורדה על אנייס". חובבי קולנוע צרפתי ניסיוני ישלבו את הצפייה בשניהם.

"ורדה על אנייס", יס דוקו 22:00, וסלקום tv

תגובות