אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלוש המלצות ל״שבוע הבמאיות״

״שבוע הבמאיות״, שייפתח בשבת הקרובה בסינמטק תל אביב, מספק הזדמנות נדירה לחגוג את הגל החדש של יוצרות ישראליות ולראות סרטים מדוברים בהקרנות טרום-בכורה

גליה ברקול ב"שלא ייגמר לי הלילה"
Ring the Bells Productions

אחרי אחת השנים הסוערות ביותר בנוגע לאפליה מגדרית, ״שבוע הבמאיות״ חוזר לסינמטק תל אביב זו השנה השלישית וייפתח בשבת הקרובה עם הקרנת טרום בכורה של ״אין בתולות בקריות״ (שהוקרן גם בפסטיבל טרייבקה ובפסטיבל ירושלים). התוכנית השנה עשירה במיוחד, וכוללת מקבצים מסקרנים של סרטים קצרים ועטורי פרסים, פאנל של מבקרות קולנוע, כנס מיוחד של במאיות ויוצרות שיוקדש לתנועת MeToo ועיבוד דיגיטלי חדש לסרט הקולנוע העלילתי הישראלי הראשון באורך מלא, ״מעל החורבות״.

לטובת המתלבטות, הנה שלוש המלצות לסרטים שכבר ראיתי:

״אישה עובדת״ - מיכל אביעד

״אישה עובדת״ הוא סרטה העשירי של מיכל אביעד (״דימונה טוויסט״, ״לא רואים עליך״), הישג נדיר וכמעט חסר תקדים עבור במאית ישראלית. גם אם יותר ויותר נשים מצליחות להפיק, לכתוב או לביים פיצ׳ר ביכורים, מעטות עוברות את משוכת הסרט השני או השלישי ואין כמעט יוצרות שהצליחו לשלב עשייה דוקומנטרית ועלילתית במשך עשורים כמו אביעד. סרטה החדש, ״אישה עובדת״, ממשיך את העיסוק העלילתי שלה ביחסי הכוח המגדריים ובעיקר באלימות המופעלת על הגוף הנשי.

זהו סיפורה של ארנה (לירון בן שלוש), אם לשלושה שבעלה (אושרי כהן) מתקשה לפרנס את משפחתו. כדי לסייע לו, היא מתחילה לעבוד עבור קבלן בשם בני (מנשה נוי) ומגלה במהרה שהיא תאלץ לשלם מחיר יקר כדי להשתלב בעולם הנדל״ן. מערכת היחסים המקצועית בין בני לארנה מתדרדרת די מהר למסכת של הטרדות בתחום האפור: הערה לא במקום, מחמאות חוזרות ונשנות וניסיונות ליזום פגישות אינטימיות במקום לעבוד. במובן זה ״אישה עובדת״ דומה לצפייה בתאונת רכבת: אנחנו יודעים שזה לא ייגמר טוב, אבל מתקשים להסיר את מבטנו מהמסך.

כוחו של הסרט הוא באופן ההדרגתי והחכם שבו אביעד חושפת את הכלא המקצועי והנפשי שארנה נמצאת בו. שאלות כמו ״למה שתקת?״ או ״למה לא התלוננת?״ מקבלות מענה אמין ומשכנע בשעה שארנה והצופים נלכדים ברשתו של בני. בעידן שבו ההטרדות המיניות של כוכבות או שחקניות מתחילות לקבל סוף סוף טיפול הולם, העסקה פוגענית והטרדות מיניות של עובדות ״שקופות״ וחסרות ניסיון כמו ארנה נותרות בדרך כלל מחוץ לשיח. מעבר לרלוונטיות הפוליטית, תמצאו כאן תצוגות משחק מרשימות של נוי, בן שלוש וכהן.

״יומני אוסלו״ - מור לושי ודניאל סיון

אחרי ״שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים״, לושי וסיון מוכיחים שוב שהם דוקומנטריסטיים מעולים שיודעים איך להפוך חומרי ארכיון לנרטיב קולנועי מרתק ומורכב. ״יומני אוסלו״, שהוקרן בבכורה בפסטיבל ירושלים ויוקרן ברשת HBO, עוקב אחר המשא ומתן החשאי בין ישראל לאש״ף בראשית שנות התשעים. במשך כשעתיים הסרט מתחקה באמצעות יומנים אחר פגישותיהם הסודיות של שני פרופסורים ישראלים, רון פונדק ויאיר הירשפלד, ושלושה נציגים של אש״ף באוסלו. בדומה ל״שיח לוחמים״, מדובר בשיעור היסטוריה הבנוי על פרספקטיבות מתחלפות - ולעיתים סותרות - של הנפשות הפועלות. בזמן שהדיפלומטים מתחילים להתיידד וחולקים ארוחות במלונות פאר, המצב המדיני-ביטחוני מדרדר והקרע בין הצדדים רק הולך ומחריף.

הסרט אומנם לא שופך אור חדש על פרטי ההסכמים, אבל היומנים האישיים חושפים את הפער המדכא בין החברות האישית שנרקמה בין נציגי המו״מ לבין גובה הלהבות בישראל ובשטחים. הצפייה ב״יומני אוסלו״ היא חוויה משונה שעשויה לעורר נוסטלגיה לרגע היסטורי קצר שבו השלום נראה כאפשרות ממשית ולא כאוטופיה מנותקת מהמציאות. גם אם במהלך הצפייה ישנם קטעים שעשויים להעלות חיוך (ובהם חילופי הבדיחות בין רבין לערפאת), הסרט עלול להותיר אתכם בדכאון קיומי. מצד שני, לחיצות הידיים וקטעי היומנים מצליחים לספק הבלחות של אופטימיות ותקווה - לפחות עד שתצאו מהקולנוע.

שלא ייגמר לי הלילה - גליה ברקול

סרט הביכורים של גליה ברקול, תסריטאית ושחקנית ישראלית המתגוררת בניו יורק, הוא סרט עצמאי לחלוטין שהופק באמצעות קמפיין מימון המונים (גילוי נאות: תרמתי לקמפיין ועקבתי מאז אחרי הפרויקט). ברקול, שכתבה, ביימה ומגלמת את התפקיד הראשי, מגוללת בעדינות ובסבלנות את סיפורה של מיה - צעירה ישראלית שעברה לברוקלין לאחר שקריירת המחול שלה נקטעה בעקבות פציעה. מיה, שהגדירה את עצמה דרך הריקוד, מתקשה להסתגל למציאות החדשה ונודדת בחוסר סבלנות בין סדנת אוריגמי, שיחות מזדמנות בבתי קפה ודירתו הריקה של אמריקאי בשם ג׳סטין, אשר ביקש ממנו להאכיל את החתול שלו.

זהו סרט איטי ומהורהר הנמנע במכוון מאירועים דרמטיים. במקום פיתולים עלילתיים, ברקול מתמקדת בנוכחות הפיזית של מיה ובאופן שבו היא מגיבה לסביבתה החדשה. המשחק שלה, המשלב פגיעות וסקרנות, מספק רגעים נוגעי לב ומעניק לסרט את כוחו. במקביל, ״שלא ייגמר לי הלילה״ חושף ברוקלין שונה ומנוכרת יותר מזו של אינספור סדרות וסרטים על היפסטרים בני עשרים ומשהו. מעון הנשים שמיה מנסה - ולא ממש מצליחה - לישון בו, הוא מטפורה מושלמת למחנק הפיזי והנפשי של צעירה שאיבדה את דרכה.

לרשימת הסרטים המלאה ב״שבוע הבמאיות״



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#