ההקלה הקומית של עינב גלילי וצ'לסי הנדלר

על רקע מצעד ההבלים הבלתי פוסק בטלוויזיה, עינב גלילי המקומית וצ'לסי הנדלר האמריקאית מספקות התבוננות אינטליגנטית וקומית בטראש

ניב הדס - צרובה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניב הדס - צרובה

אין לי בעיה עקרונית עם קצת טמטום. למעשה, נדמה לי שבחיים תובעניים כמו שלנו, מנה מדודה של כסילות מדי פעם היא מצרך חיוני לנפש. כלומר, לא תמצאו אותי שופט את מי שבוחר להתמסר פעם בשבוע לאחיות קרדשיאן וגם מגדיר לו איזו פייבוריטית (ברור שקלואי).

מה שכיף אפילו יותר מהשתכשכות ארעית בביבים - טראש תמיד מתגמל יותר כשנשאבים אליו ללא תכנון - הוא התבוננות אינטליגנטית בהם. על פניו זה נשמע כמו אוקסימורון, או לכל הפחות כמו שכנוע עצמי: הרי לא תיתכן שיחה מחכימה וקולחת על הטוורקינג של מיילי סיירוס, כך שבעצם מדובר בתירוץ פסבדו־ביקורתי לעסוק גם כן באותה נפיחה מתחככת. אלא שאנחנו חיים כיום בעולם שהטוורקינג של מיילי סיירוס – או הסלפי של אלן דג'נרס, או פשוט בר רפאלי באופן כללי, שכבר קיימת במרחב כמו מטריצה - הוא לא משהו שאפשר לחמוק ממנו, אז לפחות שיהיו גם כאלה שנותנים לו פליק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ