מה יכולים מגישי טלוויזיה ישראליים ללמוד מג'ון אוליבר

המומנטום של ג'ון אוליבר 
ב–"Last Week Tonight" סוחף ומדבק. 
מדובר בשינוי קונספציה לא רק ביחס 
למציאות התקשורתית הישראלית המגויסת, 
או זו המיינסטרימית האמריקאית מוכת התקינות הפוליטית, כי אם גם לעומת 
מיטב המקבילות הסאטיריקניות

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

עוד לא ראיתם דוקו־מוזיקלי מסחרר כמו "20,000 ימים על פני האדמה". הסרט, שמפלרטט בין מציאות ובדיון, הוא יצירה של המוזיקאי ניק קייב, שהזמין את האמנים איאן פורסיית וג'יין פולארד לתעד את היום ה-20,000 בחייו. במהלך אותו יום גורלי קייב עובר טיפול פסיכואנליטי, נובר בארכיון התמונות שלו, מקליט ומופיע עם להקתו - "הזרעים הרעים" - ומסיע במכוניתו דמויות מפתח מחייו כמו הגיטריסט בליקסה ברגלד, השחקן ריי ווינסטון ואיך לא - קיילי מינוג. קייב לא מבקש לעבור כרונולוגית על פועלו המוזיקלי, להנציח קונצרט או להשקיף על חייו שעברו מן הדקדנטיות אל המשפחתיות, אלא לתהות על מהותו כאמן; לגלות מה מניע אותו להמשיך לכתוב, להלחין, לשיר, להקליט ולהופיע על במות ברחבי העולם; מה שומר את המוזיקה שלו רעננה, בועטת ורלוונטית גם אחרי 35 שנות קריירה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ