ניב הדס
ניב הדס
ניב הדס
ניב הדס

אחת הסיבות המוצדקות ביותר לתמוך בפציפיזם היא מצב אולפני החדשות הישראליים בשעת מלחמה. עשרות ומאות גברים בתפקיד, במילואים או מטעם עצמם, נדחסים אליהם בזה אחר זה, רק כדי לפרוש את משנתם הבוטחת, הבלתי מסויגת והקולנית ולתמוך במורל הלאומי, או במחיר שהם לוקחים להרצאה בכל מיני קריות אקדמיות קיקיוניות ובדיקטטורות אפריקאיות, תלוי איך מסתכלים על זה. בקרב הספציאליסטים המקומיים - שתמיד קשורים איכשהו למכללה לביטחון לאומי, גוף שאם ספרתי נכון מעסיק 12 מיליון איש - הספק, החשש וסטיית התקן אינם קיימים. בנחישות השאובה ממאיר הר ציון, אביגדור קהלני ורוני רוזנטל גם יחד הם שוטחים פענוח מציאות שלא מביא בחשבון שיש סיכוי שהם טועים. אף שהם תמיד טועים. מה שמעלה כמה שאלות - א. מאיפה נובעת היהירות המוחלטת? ב. מדוע יש מי שממשיך להזמין אותם לאולפן? וג. (והחמור מכל) כיצד ייתכן הפרדוקס שכל כך הרבה אנשים סותרים האחד את האחר בלי שאיש מהם יהיה צודק בשום שלב? לצערי, זה אפילו לא הפרדוקס הקיומי הכי מדאיג במדינה בימים אלה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ