העדר מעוף של מחלקות הרכש בטלוויזיה לוכד אותנו בלופ של שידורים חוזרים

תוכניות האקטואליה בטלוויזיה הישראלית הן לופ אינסופי מייאש, 
עם יישור קו ממלכתי חמור סבר. אבל גם הסדרות שלפניהן ואחריהן 
הן מעגל סגור שלא נגמר

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

החיים בישראל הם לופ אינסופי של טרגדיות רפטיטיביות, שכמו בקטע טכנו מופק היטב, מגיחות בכל פעם בווריאציה מעט שונה, שמסונכרנת ביד אמן עם כל השאר האלמנטים וקשובה למניפולציות שמופעלות עליהם. ואם במוזיקת מועדונים התכלית היא תנועה, בישראל תכלית הספירלה היא תקיעות. רצוי לכיוון החרדה. אחד המוטיבים הצורמים ביותר בלופ המקומי, שמנוהל במלאכת מחשבת מתמטית, היסטורית ופילוסופית שמאפיינת גם אלקטרונאים פוליטיים־אידיאולוגיים כמו מתיו הרברט, ריקרדו וילאלובוס וריצ'י האוטין, הוא פנקסנות הגינויים. כמו זמזום קקפוני בלתי פוסק, מנהלים המחנות הנצים רישום מדוקדק של מי גינה מה, באיזה תזמון ובאיזו עוצמה. הנהגה, אופוזיציה, חשיבה לטווח ארוך ופעולות קונקרטיות נועדו ללוזרים שרוצים לעשות, ולא למי ששואף לשמור על הסטגנציה שמיטיבה עמו, עם בעלי בריתו ועם חבר מרעיו. ואיזה נשק יעיל יותר נגד העשייה מאשר הפנקס הוותיק, שתמיד אפשר להיתלות בו כדי לתרץ את הדשדוש ולהבטיח הבטחות שווא? לא כל שכן לשסות את השבטים השונים זה בזה, כשגם הם נגררים לשיח הגינויים, כאילו מראית העין הפרוטוקולית היא מה שחשוב, ולא המהות או המעשים. בעיני רוחי, פנקסי הגינויים שוכנים בגנזכים מאובקים כמו בסרט דיסטופי, שם הם מעודכנים באופן שוטף בידי פונקציונרים, ואלה גם שולפים מהם את המידע הרלוונטי עבור כל צד של המתרס.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ