בוחן ביניים לתוכניות הלילה של גורי אלפי, אסף הראל וטל פרידמן: יש עוד מה לשפר

"היום בלילה", "לילה טוב", "הכל אבוד": שלוש תוכניות לילה עלו בבת אחת, ולשלושתן יידרש זמן להבין מה עובד ומה לא, לתפוס קצב, לצבור ביטחון, ולהתגבר על חסרונות ראשוניים. אז קצת סבלנות

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

שמעתי לאחרונה על מספר לא מבוטל של אנשים שצופים מחדש במרתוניות מלאת התלהבות ב"מופע של לארי סנדרס", סדרת המופת ששודרה ב-HBO (וגם בכבלים המקומיים) בשנים 1998-1992. אפשר להבין אותם. הסאטירה המוקומנטרית של גארי שנדלינג נולדה בעיצומה של מלחמת תוכניות הלילה, שהתנהלה בטלוויזיה האמריקאית על רקע פרישתו של ג'וני קרסון והנצים המרכזיים בה היו ג'יי לנו ודייוויד לטרמן. סנדרס היה מגיש פיקטיבי של טוק שואו לילי בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית כה חמורה, שכדי להגיע לזקפה במהלך משגל עם שרון סטון הוא נזקק לצפייה בתוכנית שלו. כמו לנו, לטרמן, דניס מילר, ארסיניו הול וצ'בי צ'ייס - גיבורי התקופה - גם אצלו האגו הנזיל הכתיב את מצבת האורחים והאינטראקציה עמם, את הדינמיקה של חדר התסריטאים הנוירוטי, את היחס המגונן של ההפקה והזוגיות עם הסייד קיק האנק קינגסלי (ג'פרי טמבור, לימים ג'ורג' בלות ב"משפחה בהפרעה" ומורה ב"טרנספרנט"). אם יש יצירה שמוכיחה שקומדיה היא סוגה עילית לא פחות מדרמה, הרי זו "המופע של לארי סנדרס". מעבר לבדיחות שמשתמרות היטב, למשחק הנטורליסטי של אנסמבל קומי מפואר, לבימוי החלוצי ולאורחים הזוהרים - הפייבוריט שלי הוא דייוויד דוכובני מ"תיקים באפלה" המאוהב בלארי - סיבה נוספת לצפות בה כעת היא מלחמת תוכניות הלילה בזעיר אנפין שמתנהלת אצלנו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ