המערכונים שמחזירים את הכבוד לשחיתות בשלטון המקומי

"העירייה זה אני" היא הסדרה המוקומנטרית הטובה ביותר שנעשתה כאן. זה כל כך מצחיק שבא לבכות

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

בסבך המדמנה הפוליטיקו־קרקסית־וודווילית של סוף השבוע שעבר, ספק אם רבים שמו לב לידיעה חדשותית חשובה לא פחות שהתפרסמה באותה עת: איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון, שב ללשכתו לאחר ארבעה חודשי הרחקה וימשיך לכהן כמנהיגה של המטרופולין שבדרום מישור החוף. שמעוני, שהתקבל על ידי חלק מהתושבים בצהלות, נשיקות וסוכריות – "הכל מקנאה", הם טענו – לא חזר לתפקידו כמנצח; מעל ראשו עדיין מרחף איום של הגשת כתבי אישום חמורים בנוגע לעבירות שחיתות ומין, ועל פעילותו הוטלו מגבלות בשורת תחומים. אך היות שהמדינה לא עמדה בלוח הזמנים שהציב לה בית המשפט לגיבוש כתב האישום נגד ראש העיר, הותרה חזרתו ללשכה. עכשיו, במקום להשעות את עצמו עד שתתברר חפותו, כראוי בהאשמות חמורות שכאלה, זינק שמעוני על ההזדמנות בחפץ לב. ושלא תחשבו שאלה הכסף, הכיבודים והכוח שמעניינים אותו – זו העשייה למען. אין כמו שילוב הידיים האהוב בין שיכרון כוח של נבחרי ציבור לאוזלת ידה של המדינה לשפוט אותם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ