סברי מרנן או סברי בר מינן?

ל"סברי מרנן", הקומדיה המצליחה ביותר בטלוויזיה הישראלית בחמש השנים האחרונות, יש כל הסממנים החיצוניים של קומדיית מצבים אבל אין מצב שהיא קומדיה. וזה כשלעצמו לא מצחיק בכלל

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

משהו רע עובר על הזרם המרכזי. סלע הקיום של התרבות, שמגדיר את האמצע ואת המכנה המשותף הרחב ביותר וממנו מתפצלים נקיקים שמאלה וימינה שמסעפים את המנעד, הולך ומאבד עצמו לדעת. מרוב ניסיונות לאיזון בין ריבוי תתי ההתרחשויות בשוליים נותרו בו – כמעט בכל תחומי האמנות – אך ורק מוצרים ולא יצירות; פסולת שהונדסה גנטית על ידי מנהלי שיווק שאחיזתם בתרבות העכשווית אבדה מזמן. ומי שמתיימר לקלוע בהתנשאות לטעמו של ההמון, שאותו הוא קורא כקלוקל, סופו להשאיר אחריו עיי חורבות וקלון. בקולנוע הדוגמה הבולטת ביותר לשבר המיינסטרים התגלמה השנה ב"באטמן נגד סופרמן", הפיאסקו הראוותני של זאק סניידר שכל תכליתו להיות פרומו ארוך למכירת מרצ'נדייז; הסרט לא סיפק את הסחורה בקופות, נקטל על ידי המבקרים, ספג תגובות נזעמות ממעריצי קומיקס (וסתם קהל חובב בידור טוב) שציפו לו, וגם לא מכר את כמויות הצעצועים שבשמם רודד התסריט, הופשטה העלילה, הוגזם המשחק ונפגם הבימוי. ובכלל, גם אם נשים בצד את ערימת הגללים הבלתי צפייה של סניידר, מתי בפעם האחרונה הוליווד הוציאה מתוכה שובר קופות שלא נראה כאילו נכתב על ידי אלגוריתם שתוכנת על ידי המפיקים המממנים, ולא בוים על ידי כריסטופר נולאן (שהוא, באופן אירוני, הבמאי של סדרת "באטמן" הקודמת שאת מורשתו משחיר כעת סניידר).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ