על פי הטלוויזיה, תרבות האונס נולדה במועדונים

כתבות ערב שבת למיניהן שמתמקדות בביטויים של אלימות מינית דווקא בחיי הלילה מאותתות לצופים, שבאמת אין לאן לברוח

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

תמונתו של ירון לונדון מחופש לערפד היא הזיכרון המועדוני הראשון שלי. זה היה ב-1.12.94, לפני 22 שנים בדיוק, במסיבת תחפושות באלנבי 58 לרגל יציאת הסרט "ראיון עם הערפד". הייתי אז תיכוניסט שבזכות איפור ושיני פלסטיק תותבות הצליח להסתיר את הפנים המחוצ'קנות והגשר המתכתי ולחמוק פנימה מבלי לעורר חשד, למה שבמבט לאחור הפך לערב המכונן של חיי. לונדון מצדו הגיע לבוש מכף רגל ועד ראש כמו לסטאט - מצויד בגלימה, חולצה נפוחת צווארון וניבים מחודדים - גיבור ספרה הרצחני של אן רייס שעליו התבסס הסרט, לצורך הכנת כתבת מגזין ליומן של הערוץ הראשון על סצינת חיי הלילה בתל אביב. הוא נראה מהופנט, מסוחרר ומוקסם מההתרחשות הנהנתנית סביבו, מבקש ללכוד עבור המצלמה עוד ועוד אטרקציות ססגוניות שיביאו את הנעשה לידי ביטוי בכתבתו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ