תעזבו את הפיקנטריה: "אורי ואלה" היא פשוט סדרה טובה

"אורי ואלה" היא לכאורה עוד דרמה אישית של פרסונה מאצולה מקומית שנוברת בקשיי חייה הפריווילגיים. אבל מאחורי כל הפיקנטריה הזאת יש משהו אנושי אמיתי ונוגע

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

אין דרך אלגנטית לומר זאת: עף לי המוח כשצפיתי ב"אנשים שהם לא אני", סרט הביכורים של הדס בן ארויה. התסריט חכם, חסכני במלים, מלא בסאבטקסט, רגיש לניואנסים רטוריים ורצוף בדיאלוגים נהדרים בכנותם, ובמבוכה, בעילגות ובמצג השווא שהם משדרים. המשחק של יונתן בר אור בתפקיד נרקיסיסט מודע לעצמו ושל בן ארויה עצמה כג'וי הגיבורה האבודה טבעי ונונשלנטי עד כאב, כאב שמורגש בדמויות שמתאמצות כדי להיות אגביות. האינטראקציות המיניות, שנעות בין המחרמנות לזעקה לעזרה, הן מהחזקות שנראו כאן על המסך. לא רק בסקס, אלא בעיקר בהתנהלות האינטימית של לפני ואחרי. הבימוי, למרות מעט סצינות שמתארכות לכאורה מעבר לצורך, חף מהרשלנות שאליה הורגלנו – לצד שפע כוונות טובות שלרוב מסתיימות עם בום בפריים – בקולנוע העצמאי הישראלי. וסצינת הסיום המצחיקה־טראגית היא הברקה שלבדה שווה איזה פרס.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ