מה פתאום כל הנשים בטלוויזיה הפכו לבוגדניות?

הקו המשותף בין "נופל וקם" ל"Love" הוא לא רק ג'אד אפטאו שהיה מיוצריהן. אלו גם דמויות הנשים, שמונוגמיה היא לא הצד החזק שלהן ודווקא משום כך הן מעניינות

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

מספר הנשים הבוגדניות בטלוויזיה העכשווית מעלה חשד סביר שהתמלילן של אבי ביטר הוא למעשה תסריטאי צללים אמריקאי. חסל סדר ניאופיהם של דון דרייפר, ג'ימי מקנולטי וטוני סופרנו, שייצגו נקודת מבט גברית לבנה, ושבירותם, פגיעותם והניכור שלהם כלפי העולם שסביבם באו לידי ביטוי ברומנים שקיימו מחוץ לנישואים; בשנה האחרונה חלה אינפלציה חדה בבחורות שקופצות ממיטה למיטה, בין שההתנהלות הזאת משמשת כנקודת מפנה עלילתית או כאפיון דמות. לא מדובר, חלילה, בדמוניזציה מיזוגנית שתכליתה השחרת מין שלם, או חזרה לדימוי הנכלולי העתיק שגרס שאין לבטוח בנשים (דוגמת הזונה שאי מ"משחקי הכס", שהחליפה את טיריון לניסטר באביו וחטפה בתגובה חץ בלב). להיפך – זו הוספת נפח לפלקטיות הכנועה ולנאמנות העיוורת שנלוותה בעבר לדמויות נשים באמצעות חשיפת מגרעותיהן, חולשותיהן ותשוקותיהן. אשה בוגדת היא דמות מורכבת, וגם זה, אני מניח, סוג של העצמה. הלוא סדרות כמו "האשה הטובה", "בנות", "לא בטוחה", "Search Party", "האחות ג'קי" ו"סנטה קלריטה דיאט" נכתבות על ידי נשים, שבכשלים שהן מקנות לגיבורותיהן מבקשות להרחיב את היריעה של הסיפור שהן מספרות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ