די כבר עם הקטנוניות, "בנות" היא הסדרה ששום דבר אחריה כבר לא מה שהיה

כל העולם חיכה ללנה דנהאם בפינה, המתין לרגע שבו יתברר ש"בנות" היא עוד בלון נפוח. זה לא עזר לו. דנהאם היא הבטחה שמומשה: היא מי ששינתה את הכללים של מה מותר ואסור לומר, להראות ולעשות

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

קשה להיות הבטחה. לא במובן הרוחני, שלפיו כולנו הבטחות שרק מחכות להתגשם, פתיתי שלג ייחודיים שכמותנו. הכוונה לעול הכבד שנושאים על כתפיהם מי שמסומנים מגיל צעיר כדבר הבא בתחומם, וחובת ההוכחה שמוטלת עליהם רק הולכת ומתעצמת. מתי־מעט הם אלה שעומדים איתנים, לא קורסים מרוב לחץ, מעמסה וציפיות, ומקיימים את כל, או לפחות חלק ממה שמישהו קבע פעם שהבטיחו. קחו לדוגמה את לברון ג'יימס, שכבר כשהיה בן 16 התנוסס על שער "ספורטס אילוסטרייטד" והוכרז כיורשו של מייקל ג'ורדן, השוואה בלתי אפשרית שלשם מיתוג, חוזים ורייטינג נעשתה עם מספר גדול של שחקנים בעבר אבל רדפה אותם כמו מנחוס של כישוף שחור אחרי שהעזו להתעסק ככה עם האלים. אז נכון, גם לברון איננו ג'ורדן, שאין ולא יהיה בלתו, אבל הוא בהחלט הגיע הכי קרוב שאפשר. הוא הדמות הדומיננטית ביותר, בפער בלתי נתפש מכל השאר, בשדה הפעולה שלו. בעיני, ההישג האמיתי שלו אינו שלוש האליפויות, תוארי ה-MVP, או השיאים הסטטיסטיים – זו היכולת לקיים את הפרמיס, ומחיקת סימני השאלה שהוצבו מול גדולתו ללא הרף. חוזקה נפשית נדירה, שמבדילה בינו לבין המתחזים האחרים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ