סליחה, אבל המיניות שלכם משעממת

כמו אמה הרוחנית "טרנספרנט", גם "I Love Dick" נותנת במה לדמויות פלקטיות אוכלות ראשים העוסקות במגדר כאילו מדובר בשדה מחקר לבעלי אמצעים. אף אחת מהסדרות האלה לא מעוררת מחשבה עמוקה על אחרוּת ושונות

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

רק מהטריילר לעונה הרביעית של "טרנספרנט" בא לי לבצע איזה פשע שנאה. שאלוהים יעזור לי, איזה טרחון זחוח ומלא מעצמו בכסות חתרנית ואינטרוספקטיבית. שוב בני משפחת פפרמן ונספחיהם חוקרים כל אחד את מיניותו שלו (והפעם במוקד: שלישיות), שוב הזהות המגדרית של האב שיצא מהארון הטראנסי כאשה מערערת את הסובבים אותה (והפעם על הפרק: עובדי שדות תעופה ודיילות), ושוב ההיסטוריה היהודית המורכבת שבין הקורבן למקרבן היא אלגוריה ליחסים הפנים משפחתיים של הפפרמנים (והפעם בחזית: ביקור בישראל כולל התוודעות לכיבוש, למחסומים ולגדר ההפרדה). על הכל חושבים שם ב"טרנספרנט", חוץ מלכתוב דמויות שאפשר לחבב. כלומר, אם זו המטרה מלכתחילה – תרגיל באנטי־אמפתיה שבמסגרתו הופקה סדרה שבה הצופים שונאים את כל הגיבורים – אזי בהחלט מדובר בהישג אמנותי חסר תקדים, רק שאני כלל לא בטוח שלשם מכוונת היוצרת ג'יל סולוויי. ברור שפגמים, כשלים באופי ודילמות מוסריות תורמים לעיגול דמויות ולריבוד העלילה – עבר זמנם של הטוב והרוע המוחלטים, אנחנו בעידן של נקודות המבט – אולם איפה עובר הגבול?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ