מה יותר מתאים ליום כיפור מאשר סיפור על פוליגמיה מורמונית

מותם של שניים מכוכבי "אהבה גדולה" הוא סיבה מצוינת לחזור לסדרה הזאת ולהיכנס לכושר בינג'

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

מוות הוא התירוץ המושלם לאנשים לדבר על עצמם. "אנשים בוכים על קברים ריקים, מבכים את יומם הקרב", שרו "נושאי המגבעת" ב"ביקור בהר" וכמו חזו את תכלית ההספד בגרסת הרשתות החברתיות. לאונרד כהן הלך לעולמו? בואו ואספר לכם על הפעם הראשונה שבה שמעתי אותו - "הייתי חייל במוצב בצפון, בחוץ ירד גשם זלעפות ופתאום שמעתי קול גברי מעושן שעטף אותי" - ואנפנף ביכולתי לצטט משיריו. ג'ון הרט סגר את הבסטה? הנה שרשור על געגועים לילדותי כשברקע הסדרה "סיפורי עמים" בכיכובו. פרנק וינסנט, שגילם את פיל לאוטרדו השטני ב"הסופרנוס", מובא למנוחות? הרי לכם סיבה לנקוב בשמות הדמויות האהובות עלי בסדרה (כריסטופר מולטסנטי, ג'וני סאקרומני וג'וניור סופרנו). החיים, המוות והלייק בשירות הנרקיסיזם (ועוד מבלי לכתוב "דייוויד" ו"בואי" באותו משפט). וזה לא שאני נגד מוות - אני דווקא מאוד בעדו. ברצינות. בימינו המתפקעים תרבותית מעצמם, מוות - בהנחה שלא מדובר באדם קרוב כמובן - הוא הזדמנות מצוינת להפנות את תשומת הלב לעשייתם של אלה שעברו לעולם שכולו טוב בטרם יתפוגגו לנצח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ