מה בער לערוץ הספורט לעשות חרקירי טלוויזיוני ולהשמיד את "מגרש פתוח"?

"מגרש פתוח" היתה אחת התוכניות הכי מהנות בערוץ הספורט. עד שמישהו החליט להחליף את טל ברמן וטליה סלנט בסלוצקי ודומינגז

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

יצר הרס עצמי היא אחת התכונות הכי מרתקות בקרב המין האנושי. לא כשמדובר בנכשלים כרוניים שאינם מסוגלים לקבל ולו החלטה ראויה אחת שתועיל להם ולעולם סביבם – אלה ממילא נדכאים חסרי סיכוי – אלא כשעסקינן במי שרחוקים כפסע מהפסגה, ואז ברגע האחרון, במקום הצעד המתבקש והפשוט קדימה, מחליטים לבצע סלטה לוליינית שמדרדרת אותם בחזרה כל הדרך אל התחתית, ומשם לתהום. בלי לנקוב בשמות, הכרתי פעם די־ג'יי כזה, תקליטן ומפיק מוזיקה אלקטרונית מוכשר באופן קיצוני, שבכל הזדמנות שנקרתה בדרכו להגשים את חלומותיו המוצהרים – משרה קבועה במועדון מקומי, קריירה בינלאומית שתטיס אותו ברחבי הגלובוס במחלקת עסקים, טראקים פרטיים שייצאו בלייבלים שווים ויובילו אותו לתהילה – חירב את ההזדמנות בשלומיאליות־שלימזלית ספק מכוונת כשחשב, אמר, עשה, ניגן ותיקלט את הדבר הכי שגוי שאפשר היה לדמיין באותה סיטואציה. גם אנטון ניוקומב, מנהיג הרכב הרוק הפסיכדלי "דה בריאן ג'ונסטון מסאקר", הוא טיפוס פרובלמטי שכזה, כפי שאפשר לראות בסרט התיעודי המצוין "Dig!", שמתאר כיצד פעם אחר פעם הכשיל ברגע האמת את להקתו – במופע, במפגש עם מנהלי חברות תקליטים, בחדר החזרות – ומנע ממנה, כמו מחלה אוטו־אימונית, שגשוג והצלחה (והם כמובן לא מיוחדים, הרי כולנו במידה זו או אחרת פוחדים מהצלחה: מה יקרה לנו, ומה יקרה כשייוותר ריק אחריה?).

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ