"ככה זה" ו"האחיות המוצלחות שלי": זה לא סתם ככה, זה ממש מוצלח

כבר שלושה שבועות שאחותי ואני פותחים כל שיחה ב"את־ה בשיל?" ומתפוצצים מצחוק. הכל התחיל ממערכון ב"ארץ נהדרת", שבו אבא טורטל – אסי כהן עם השיער הארוך והקשת התואמת, השיניים הצפופות והדיקציה הנובורישית – השמיע לחברו איציק (מריאנו אידלמן) מוזיקת "שיל אאוט" במהלך טיול הצופים של ילדיהם; שיבוש אזוטרי (של "צ'יל אאוט", מוזיקה אלקטרונית רגועה) ביחס למכלול של הביט – שספק נבע מתוך התסריט, ספק כאלתור על המקום של כהן – וכולו הברקה קומית מהמדף העליון. מהסוג הנדיר שגורם לך לפתוח טלוויזיה. בכלל, טורטל של כהן הוא דמות שלמה, מנומקת ואמינה בסטנדרט המחמיר של אדי קופל ושאולי מהעונות הקודמות. הרגע בתוכנית שבו כהן נוסק לממד משלו, וכל מה שמתרחש סביבו זניח. די לא ייאמן שזה אותו השחקן שמגלם את הגרוש חסר השם ב"ככה זה", הסדרה החדשה של דנה מודן (יס), רם נהרי וכהן עצמו (שלושתם יוצרים, התסריט של מודן והבימוי של נהרי). לא רק בגלל שב"ככה זה" כהן שובר את דימוי החתיך הכריזמטי עם חוש ההומור ונובר בקצה השני של הסקאלה הרגשית – דיכאוני, מודחק ומוזנח – הרחק מכל תפקיד שביצע עד כה. אלה העומק, הרגש והכנות שהוא מביא עמו למגרש, שהופכים את אותו גרוש לאדם אמיתי. כזה שאפשר להרגיש את הכאב שלו מבעד למרקע; שיש בו עליבות, אבל ללא התנשאות מצד מי שמשחק אותו.