המציאות ב"סיפורה של שפחה" היא לא הסיוט שלי

אחרי שמתרגלים להתחלחל מהדיסטופיה המגדרית־דתית ב"סיפורה של שפחה", אפשר להתפנות להתחיל לפחד מהדיסטופיה המעמדית שמציגה סדרת המד"ב הברזילאית "3%"

ניב הדס
ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

האפוקליפסה לא מפחידה אותי. אם להודות על האמת, אני אפילו די מצפה לה. בעיני רבים חורבן, כאוס ושלטון דיקטטורי הם אולי התגשמות כל הפחדים כולם, אולם עבורי זו פנטזיה של ממש. גם לא ממש משנה לי הסיבה שתוביל להתפוררות הסופית של האנושות: זומבים, מלחמה גרעינית, הפיכה צבאית, חייזרים, אסון טבע, כוח עליון, מגיפה ביולוגית, השתלטות בינה מלאכותית על מוקדי הכוח. מה שלא יהיה, רק תביאו אותה. מציאות דיסטופית היא אבן יסוד של כל כך הרבה יצירות ספרותיות, קולנועיות וטלוויזיונית אהובות עלי - מ"מלחמת העולם Z" של מקס ברוקס ו"הדרך" של קורמק מקארתי דרך "מקס הזועם בדרכים", "עיר אפלה" ו"שליחות קטלנית" ועד "הנותרים" ו"פיוצ'ר מן" - וקשה לומר ששבעתי ממנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ