איבד את זה? הצחקתם. סשה ברון כהן הוא עדיין קומיקאי גאון
תגידו שהסאטירה שלו כבר לא רלוונטית, תספידו אותו ואת ההומור שלו. אבל "מי היא אמריקה?" מוכיחה שסשה ברון כהן והאופרציה שמאחוריו לא איבדו את זה בכלל
לא יודע עם איזה שיר בלב אתם קמים כל בוקר, או מה אתם מזמזמים לעצמכם במקלחת בזמן סיבון הפופיק, אבל עבורי יש אופציה אחת בלבד שמכינה אותי כראוי ליום החדש: "קום בחור עצל" (מלים ולחן: עממי). הסיבה אינה נעוצה בטקסט הסוציאליסטי המדרבן, הלחן הרוסי הסוחף, או אפילו הביצועים של ירדנה ארזי (מתוך האלבום "ריח דבש וריח מנטה"), ושל יפה ירקוני יחד עם מקהלת שרונים מרעננה (מתוך טקס הפתיחה של משחקי הפועל מ-1995), כי אם דווקא בסשה ברון כהן שזיכה אותו בתהילה הכלל עולמית בסרט "בוראט". בוראט, העיתונאי הקזחסטאני שמגלם ברון כהן ושעל שמו נקרא שובר הקופות מ-2006, מגיע לשיר את הימנון מדינתו בתחרות רודיאו בדרום ארצות הברית, וכרגיל, מותח את הסיטואציה, כלומר את הסברת הפנים האמריקאית המעושה, לקצה. אחרי שהתחנף לקהל ("איי לאב usa!") ופצח בשירת ג'יבריש ממושכת שהיא לכאורה ההימנון הלאומי של קזחסטאן, הוא מבחין שאיש מבין אלפי הצופים באיצטדיון לא יודע מה אורכו של הפזמון המדובר, וחותך – בדיוק כשהיה נדמה שהוא עומד לסיים – ל"קום בחור עצל" בעברית רהוטה. בדיחה פנימית, שמי שאינו מכיר שירי עם מלפני קום המדינה לא יוכל להבין. ההתנגשות בין עברית שמוצגת כקזחסטאנית לרדנקים דרומיים מולידה סצינה שבכל פעם שאני נזכר בה – עניין שקורה מדי בוקר כמו שהבנתם – מתעוררת סכנת חנק.