להסתכל למציאות של הפייק ניוז בעיניים

תמיד אפשר לסמוך על בן אפלק שיהרוס את כל הכיף. זהו אחד הצירים שסביבו חג כדור הארץ ב–20 וקצת השנים האחרונות; מאז הפסיכולוגיזם השטחי של "גוד ויל האנטינג", דרך "ארמגדון" (למה ברוס ויליס מת בסוף ולא הוא?), ועד "ארגו", השכתוב המופרך וזוכה האוסקרים של מבצע חילוץ בני הערובה מהשגרירות האמריקאית בטהרן. אפלק הוא כורכום קולנועי – לא משנה אילו תבלינים יש בנוסף לו בתבשיל, הוא מי שתזכרו בסוף, ולאו דווקא בקטע טוב. לשיאו השלילי מגיע בן־בן כאשר הוא נדרש לגלם גיבורי על: כך למשל, ללא מאמץ ניכר, הוא עשה את הבלתי ייאמן והמאיס בתוך שתי סצינות בלבד את דמותו של באטמן, מי שאפילו מחבל־פילמאי נודע כמו ואל קילמר הצליח שלא להרוס. וזאת אחרי שבעברו כבר חרץ את דינו של "דרדוויל"', בסרט שהופק בשנת 2003 (יפה לראות כיצד הוא מאזן בין חירוב באטמן של די.סי. להשמדת דרדוויל של מארוול). ההופעה של אפלק שם היתה כה פסיבית, עצית וחסרת כריזמה, שהוא גרם לי לנטור טינה ארוכת שנים לגיבור העל העיוור, שביום עובד כעורך הדין מאט מרדוק ובלילות מנקה מפשיעה את שכונת Hell's Kitchen בניו יורק.