הסיום של "משחקי הכס": בדיחה ארסית על חשבוננו (כן, יש ספוילרים)

פרק הסיום של ״משחקי הכס״ מבהיר לא רק מדוע עשרות מיליוני צופים התהפנטו מאש דרקונים, אלא גם עד כמה כל הפנטזיה הזאת רלוונטית למציאות העכשווית

ניב הדס - צרובה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניב הדס - צרובה

״שום דבר לא יכול לעמוד בפני סיפור טוב״, אומר טיריון לניסטר בסצינת מפתח בפרק הסיום של ״משחקי הכס״, ובמידה רבה מסכם בארספואטיות את הסיבה שבגינה כולנו הגענו עד הלום; נימוק תמציתי, יבשושי וקולע שמסביר מדוע עשרות מיליוני צופים התאספו מדי שבוע במשך תשע שנים להתחמם מאש דרקונים פנטסטית.

קל לשכוח שכש״משחקי הכס״ התחילה את הסיבוב שלה ב-HBO באביב 2011, הסדרה הפופולרית ביותר של רשת הכבלים האמריקאית היתה סבוניית הערפדים הטראשית־סקסית ״דם אמיתי״ של אלן בול. המחשבה על עיבוד לאפוס הפנטזיה הלא־גמור של ג׳ורג׳ ר"ר מרטין על כשפיו, לחשיו, ממזריו, אביריו, מתיו המהלכים, מפלצותיו המעופפות ואלפי עמודיו, היתה מופרכת: האם אז, כשהעולם ניסה להשתקם מהמשבר הכלכלי שלווה בתנועות מחאה חברתיות ששמו דגש על הפערים הבלתי נתפשים בין האדונים למשרתים בחברה המערבית, מישהו חשב שדווקא יצירה אסקפיסטית על קרבות השליטה של שכבת האצולה, היא זו שתסחוף אחריה את כולנו?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ