ניב הדס - צרובה
ניב הדס

באחת הסצינות הכי מצחיקות ב״דוגמה״ של קווין סמית נזכרים המלאכים לוקי (מאט דיימון) וברטלבי (בן אפלק) בהתערבות נושנה שלהם – איזה סרט יצליח יותר, ״אי.טי״ של סטיבן שפילברג, לימים אחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה, או ״קראש גרוב״, דרמה על הקמתה של חברת התקליטים דף ג׳אם בכיכוב הראפרים שהיו חתומים אצלה – אל־אל קול ג׳יי, קרטיס בלואו ו״ראן די־אמ־סי״ (ובלייר אנדרווד מ״פרקליטי אל־אי" בתפקיד הבוס ראסל סימונס)? כשהבדיחה הזאת נכתבה, בשנת 1999, ״קראש גרוב״, שהיה לכישלון חרוץ מכל בחינה (מלבד הפסקול), נותר עדות לחוסר היכולת של ההיפ הופ להיתרגם ליצירה קולנועית עם אמירה אמנותית ואפיל מסחרי. 20 שנה אחרי, כשברור לכולם שהיפ הופ הוא לא רק הז׳אנר הפופולרי בעולם אלא גם זה שהשפיע הכי הרבה על איך שנשמע הפופ העכשווי, מאכזב לגלות שהנחת העבודה הזאת טרם קורקעה לגמרי, כלומר אם מתעלמים מהעובדה שהוליווד עודנה לבנה, יהודית ושמרנית (ובהקשר הזה לא מפתיע שסרט ההיפ הופ הגדול של האלף החדש הוא בכלל ״8 מייל״ שמספר על ראפר לבן).

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ