איך הפכה הסדרה ״Giri/Haji" לצפיית חובה ללא כוכבים גדולים או במאי מוכר?

הסדרה המצוינת היא דוגמה לאנדרדוגית מובהקת שהפכה ל"אירוע טלוויזיוני" הודות לתמיכה מהשטח, ולא לפמפום תקשורתי מסיבי. חבל שזה לא קורה יותר

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

אם מתעלמים לרגע מהעובדה שמדובר בסדרה די מחורבנת, הרי ההצלחה הגלובלית של ״בית הנייר״ הספרדית של נטפליקס היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לטלוויזיה מאז החלה להרים את אפה ולחוש עצמה מדיום בעל שאיפות אמנותיות. ראשית, בשל השפעתה המכרעת על סוגיית מחסום השפה המדומיין: היא ניטרלה מן היסוד את האקסיומה שסדרה חייבת לדבר אנגלית כדי להפוך ללהיט בינלאומי, ולא רק במדינות דוברות ספרדית (שהן לבדן פלח שוק עצום). אמנם היו לפניה ״הגשר״ הסקנדינבית ו״דבר עם הסוכן שלי״ הצרפתית, אולם שתיהן – ביחד ולחוד – לא התקרבו לממדי התופעה התרבותית של הפרופסור וחבורת עוטי מסיכות סלבדור דאלי שלו. בדומה למה שאמר במאי ״פרזיטים״ בונג ג׳ון הו בטקס גלובוס הזהב השנה – כשמפסיקים לפחד מכתוביות מגלים עולם שלם. זה נכון לסדרה ספרדית, לסרט קוריאני או לשיתוף פעולה של קשת ו-HBO שכולו משוחק בעברית וערבית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ