"הזר ו"הזרה": שתי סדרות שהן אולי לא מושלמות אבל מאוד מותחות

למרות לא מעט חסרונות בולטים, "הזר ו"הזרה" עושות את העבודה במשיכת הצופה כוסס ציפורניים מפרק לפרק

ניב הדס
ניב הדס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס
ניב הדס

הנה משהו שאף פעם לא הצלחתי להבין בכל מיני סיפורי אימה על עיירות מוכות גורל ורדופות רוע: למה תושביהן לא עוברים פשוט דירה? לוקחים את הרגליים, בורחים לקצה אחר של אמריקה ומתחילים חיים חדשים. זה לא שיש בעלילות הללו אוכלוסיות מוחלשות וסוגיות נפיצות של פינוי־פיצוי או העדר מוביליות חברתית. הרוע, הלוא, פוסח מלכתחילה על מי שגם ככה החיים התאכזרו אליו ממילא, ובוחר באלו שיש להם מה להפסיד. הםֿ, בתגובה, במקום לעוף לכל הרוחות ברגע שמתחיל הטירוף, ישויות על־טבעיות לובשות פנים אנושיות וגופות צצות בכל חורשה, מבקשים להילחם בו ולעצור אותו. זה אולי מה שמחולל את הדרמה, אבל למי יש כוח לעבור את הסיוט הזה שוב ושוב? פעם אחת הייתי רוצה לראות גיבור הגיוני, פרגמטי ותבוסתן כהלכה, שמודה שלא מתאים לו עכשיו שגרה בה שד נטול פנים מופיע בחדרו באמצע הלילה ומאיים עליו, ועוזב לקליפורניה להיות שמאי מקרקעין. מקצוע עם הכנסה מובטחת, מה רע?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ