עין עצלה |

מיצמצתם? כבר הפסדתם משהו בשתי הסדרות האלה

״סמוך על סול״ היא סדרה מינימליסטית שכוחה במעבר האטי מהטוב לרע. ״זירוזירוזירו״ לא רחוקה ממנה תימטית, אבל כל כולה מקסימליזם. משתיהן אי אפשר להוריד את המבט

ניב הדס - צרובה
ניב הדס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניב הדס - צרובה
ניב הדס

״סמוך על סול״ היא המקבילה הטלוויזיונית למוזיקה של סטיב רייך, או לציור של פרנק סטלה. מינימליזם שכוחו בדלותו, כזה שכל תוספת רק תגרע ממנו. אם אצל רייך התנועה מגיעה משינויים זערוריים בתבניות המקצב, שמתרחשים כמעט ללא הבחנה עד שפתאום אתה מוצא את עצמך במקום אחר לגמרי, ואצל סטלה מיחסי הגומלין בין קומץ קווים, ב״סמוך על הסול״ הגרעין טמון במעבר האטי, ההדרגתי והמתודי אפילו מהטוב לרע. כבר חמש עונות שכל הדמויות מתקרבות בצעדי צב על חפיסת פרקוסט לקו הגבול המוסרי, כל אחת בטמפו שלה, כשכל פסיעה נבחנת במיקרוסקופ קונפוקלי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ