ניב הדס
ניב הדס
איילה חסון ביומן שישי של ערוץ 10.
איילה חסון. לא נותנת לאף אחד להוציא משפט ללא תגובה מצדהצילום: צילום מסך ערוץ 10 /
ניב הדס
ניב הדס

"צ'לסי", תוכנית האירוח החדשה של צ'לסי הנדלר בנטפליקס, היא לכאורה אבן דרך פמיניסטית. הנדלר, קומיקאית יהודייה מבית מדרשה של ג'ואן ריברס שעלתה לגדולה בזכות כישרונה לנאץ ידוענים בערוץ E!, פותחת אותה עם שתי דקות של סטנד־אפ הנוגע לסוגיות נשיות ואז מתיישבת לשיחה עם חברה מפורסמת תורנית – כריסטינה אגילרה, וונדה סייקס, גווינת פאלטרו, דרו בארימור – שבה לצד התוכן השיווקי של אלבום־סדרה־סרט חדשים, נדונים גם הקונפליקטים הרבים העומדים בפני בחורה בהוליווד. אלא ש"צ'לסי" מעניקה שירות דוב לשיח ונראית יותר כמו טרמפיסטית אופנתית המונעת על יד החשש לאבד את הקצה מאשר כבעלת משנה עצמאית, בועטת וסדורה. כאילו הנדלר חשה על עורפה את הנשיפות של לינה דנהאם, איימי שומר ובנות "ברוד סיטי" ומנסה ליישר קו. בדיחות על "גברים יכולים להיות אבות קרייריסטים כי הם מטילים את כל נטל גידול הילדים על הנשים" לא רק גידלו זקן שיבה – לא כל שכן סופרו מצחיק הרבה יותר – הן גם מובילות את הנדלר לשיחות עם הקהל, המורכב אף הוא מנשים בלבד, שמהן עולה כי אף אחת לא היתה מוותרת על קסם האימהוּת לטובת קריירה.

הסיבה לדיסוננס בין הצהרת הכוונות הברוכה לביצוע הלקוי נעוצה ביוצרת והמגישה האגוצנטרית של התוכנית, להטוטנית מיומנת בסיבוב הפוקוס לעבר עצמה, שרק על עצמה לדבר יודעת. ומכיוון שהיא באופן אישי סולדת מגידול ילדים – לימון כמוש שהיא סוחטת שוב ושוב – לא באמת מעניינת אותה דעתו של הזולת. כשגוון סטפני, שנראית כמו בובת שעווה מגורזת, משתפת את הנדלר בקשיי ההורות במהלך סיבוב הופעות היא נראית משועממת, קוטעת אותה עם עוד שנינויות על עריריותה, ואז מסיטה את השיחה, אליה כמובן. "אני לא בטוחה שאני מאמינה באלוהים", היא אומרת לסטפני אחרי שזו מודה לאל, רק כדי להתמוגג מהמשפט הבא של סולנית "נו דאוט" לשעבר: "איך את לא מאמינה באלוהים, כשאת היצור היפה, המצחיק והמושלם שאת?" עם כאלה תובנות טולסטואיות חבל שסטפני לא אימצה את המסר משירה "Don't Speak".

צ'לסי הנדלר
צ'לסי הנדלר. רק על עצמה לדבר ידעהצילום: אי־פי

"צ'לסי", כפי שבוודאי הבנתם, בדומה לסדרת הדוקו עלק לואי תרו "צ'לסי עושה", ששודרה גם היא בנטפליקס, לא תורמת מאומה לחייו של מי שאינו בר מזל עשיר ומרובה אפשרויות. או אם לחדד את זה, של כל מי שאינו צ'לסי הנדלר.

אם בבולמוס קניית הפורמטים הנוכחי ירכוש בטעות זכיין כלשהו את הזכויות להפקת גרסה מקומית ל"צ'לסי", יש רק פרסונה טלוויזיונית אחת שיכולה להחליף את הנדלר: איילה חסון.

"שישי", יומן סיכום השבוע של ערוץ 10 בהגשתה, הוא למעשה תוכנית יחיד במעטה של אולפן אקטואליה. יותר מחצי שנה חלפה מאז נטשה חסון את הערוץ הראשון לטובת ערוץ 10, ואחרי השקה מלאת זמזום, הדהוד ושקשוק שהניבה אחוזי צפייה יפים והציתה תחרות ראויה ל"אולפן שישי" של ערוץ 2, היא נמצאת כיום בטריטוריית הרייטינג החד ספרתי הנמוך שבה דישדשו אלון בן דוד וטלי מורנו לפניה. הנתונים האלו מלמדים שהציבור נתן לחסון הזדמנות, התאכזב מהאלטרנטיבה, וחזר לחיקו החמים של קושמרו. ולא, זה לא בגלל הטיעון הרפה שהציבור לא בשל להכיל אשה בתפקיד המארחת של שיחת הסלון השבועית (מה גם שהוא עושה זאת מדי ערב עם יונית לוי, תמר איש־שלום ומורנו). זה אך ורק בגלל שחסון מתעקשת על רסיטל שבו אין מקום לאיש מלבדה, ועל אחת כמה וכמה – לאשה מלבדה. עם כל הטענות לתרנגוליות המובנית בקבינט של "אולפן שישי", יש בו יותר מרחב לנשים ממה שנוכחותה של חסון מאפשרת. רק בסוף השבוע האחרון היא לוותה על ידי דורון הרמן, בן כספית, ספי עובדיה, נדב אייל, אלון בן דוד ושרון גל, ללא כתבת־פרשנית־עיתונאית אחת להלבנה.

אבל זה רק נזק היקפי שמושפע מהדומיננטיות המוגזמת של "שישי עם איילה חסון" – שמה של התוכנית במדריך הצפייה – שנפתחת עם כתבה של איילה חסון, ובה היא מקבלת קרדיט בהתחלה, בסיום, ולכל האורך, בכיתוב "איילה חסון על התעלומה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית" שמופיע בתחתית המסך. אין לי מושג אם זו היתה דרישה של חסון או החלטה מערכתית של הערוץ, אבל ההחלטה שמגישת המגזין תהיה גם הכתבת הבכירה שלו היא בעייתית פעמיים. ראשית, משום שזה נדבך נוסף במופע הסולו. שנית, מכיוון שהיא מציבה את המגישה, האמורה להנחות את הדיון, בעמדה כפולה שבה היא גם המתשאלת וגם העדה המומחית. וההוליסטיות הזאת רחוקה מלהסתיים שם: חסון לא נותנת לאף אחד להוציא משפט ללא תגובה מצדה. היא מתעקשת לתווך בין אייל לגל בכל שאלה ותשובה, כאילו אם לא תאמר "פה אני מסכימה איתך", או "תענה לו בבקשה", ולאחר מכן תירה "אה, לא עכשיו" גס רוח לבן דוד כשהוא מפתח דיון שלא לרוחה, נשכח שזו התוכנית שלה. עד שחסון ומערכתה לא יפנימו שפחות זה יותר, יתמקדו בחוזקות שלה וישאירו אחרים לטפל בחולשותיה, הצפייה ב"שישי עם איילה חסון" – כמו הצפייה ב"צ'לסי" – תמשיך לתרום רק לבן אדם אחד. ואולי גם לאהוד ברק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ