שירות הסטרימינג הזה כיוון לכתר של נטפליקס, אבל אז הגיעה הקורונה

פלטפורמת התוכן החדשה והנמרצת קוויבי לא יכלה להיוולד בתזמון גרוע יותר. ובכל זאת יש מה לדגום בה

ניב הדס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סדרה Flipped
"פליפד". נקודת מוצא פטרוניתצילום: מתוך ערוץ היוטיוב של קוויבי
ניב הדס

תזמון ההשקה של פלטפורמת התוכן החדשה קוויבי הוא כל כך מחורבן, שפלא שאני לא שותף בה. קוויבי (Quibi, קיצור של קוויק בייטס, ביסים קטנים) היתה אמורה להיות הילדה הממזרה של מלחמות הסטרימינג, שמאגפת את כולם מהצד בזמן שהגדולים מדממים זה על זה.

הרעיון של ג׳פרי קצנברג מדיסני ומג ויטמן, שבין היתר מינכלה עסקים קטנים כמו איביי ו-HP, היה לפתח שירות סטרימינג לטלפונים חכמים בלבד, שמותאם לעידן הפרעות הקשב הנוכחי ומיועד לחיים המודרניים הסואנים. קוויבי אמור היה לתת מענה לריק ולשעמום של נסיעות בתחבורה הציבורית, עמידה בתורים והפסקות קצרות בעבודה עם סדרות, דוקואים, חדשות, תוכניות מציאות, שעשועונים ובידור - הכמות והמגוון מסחררים - שמחולקים לפרקים קצרים של פחות מעשר דקות.

חוויית המשתמש וההיצע בקטלוג הם מעין שילוב בין שיטוט בסטוריז באינסטגרם, בטיק טוק או ביוטיוב לבין תוכן שנאצר בקפידה. הכל מתומצת, מדויק, מתוקצר, מחודד, משויף ורזה. אין מקום לאקספוזיציות, אין זמן לשרוף על עלילות משנה או פלאשבקים, אין פנאי להכיר את המתמודדים או להתענג על מבט שני והילוכים חוזרים. בקוויבי לא מאמינים בפורפליי, או בחיבוק שאחרי.

וגם לא במזל - קצנברג וויטמן גייסו מפיקים, במאים, תסריטאים וכוכבי ענק כמו סטיבן ספילברג, ריס ויתרספון ולברון ג׳יימס באמצעות אסטרטגיה חסרת תקדים במונחים הוליוודיים: הם השאירו את הזכויות בידי היוצרים, כשהם מתפקדים על תקן מפיצים. כך למשל, אם המפיקים של ״Dishmantled״ - תוכנית בישול בהנחיית הקומיקאי הטווסי טיטוס בורג׳ס (״קימי שמידט״), שבה המתחרים צריכים לבשל מנה שנורתה עליהם מרוסקת מלוע של תותח - ירצו יום אחד לערוך ולארוז את הפרקים אחרת, הם יוכלו למכור אותם לכל גוף שידור, כולל נטפליקס.

התסריטאית והמפיקה וינה סאד (״דה קילינג״), שיצרה עבור קוויבי את המותחן ״דה סטריינג׳ר״ (עוד סדרה בשם הזה, מה יהיה?), סיפרה ל״דיילי ביסט״ שזה היה הסעיף בחוזה שקנה אותה, ואת כל עמיתיה. זה, והנכונות להשקיע, להגיב מהר ולהעניק ערך הפקתי מוסף למוצרים אינטרנטיים בעלי אופי עצמאי, שלרוב נוצרים בתת-תקציב.

קוויבי בעצם אומרת למשתמשיה - היא מכוונת באופן אינהרנטי לקהל צעיר - עזבו אתכם משיטוטים סיזיפיים ברשתות חברתיות, בואו הנה לבופה: אם יש שם משהו שווה, לא רק שהוא יגיע אלינו, גם נלהק אליו את דרייק.

זו הבעיה הראשונה שלי עם קוויבי. נקודת מוצא פטרונית שלא מבינה שהשיטוט, החיפוש והתעייה הם חלק מההנאה שבחוויה לא פחות מהסרטון המצחיק שבסופה. האמצעי הוא חלק אינטגרלי מהמטרה, בוודאי כשהוא חושף אותך להפתעות. טעויות הקלדה, שמות חלקיים וקישורים שבורים מביאים אותנו לעתים למקומות מופלאים; אפשרות שבקוויבי לא קיימת. עניין נוסף הוא נטרול מקדם האלמוניות, החובבנות והרשלנות של הרשת. לא כל פורמט, קליפ, מערכון או מתכון חייב סלב מהמדף העליון כדי שיהפוך אותו לאטרקטיבי. ההיפך.

את אלה מגמד הטיימינג שבו הצטרפה קוויבי למרוץ. תקופה שבה כל נקודות החוזק שעל בסיסן נבנתה מיותרות לחלוטין. הלו, מה הלחץ? לאן אתם ממהרים כל כך? יש לכם איפשהו להיות? תנו לי שנייה להכיר את הדמות של כריסטוף וולץ בדרמת המתח ״Most Dangerous Game״ לפני שאני מחליט שהוא הנבל שירדוף את ליאם המסוורת, איש מוכשר שנקלע לחובות וחלה בסרטן קטלני רגע לפני שאשתו יולדת את בנם הבכור, ומוכן לעשות הכל כדי להבטיח את עתידם (כן, גם אני אהבתי את הסדרה הזו כשקראו לה ״שוברים שורות״).

וגם מה הסיפור הזה של אפליקציה טלפונית בלבד שאי אפשר להקרין ממנה למסך חיצוני? אנשים גם ככה תקועים כל היום בבית, והטלפון הופך למסך עם תפקוד אחר - לא בידורי, כי אם בעיקר אינפורמטיבי. אתה רוצה אותו זמין לפושים, חדשות והתכתבויות, לא כדי לראות בו את סופי טרנר (סנסה מ״משחקי הכס״) מגיעה לאי מסתורי כשהיא ניצולה כמעט יחידה מהתרסקות מטוס (כן, גם אני אהבתי את הסדרה הזו כשקראו לה ״אבודים") ב״Survive״ (כמו שאתם רואים גם שמות הכותרים לא משאירים מקום רב לדמיון - הכל מדויק).

ובכל זאת יש כמה דברים נחמדים שכדאי לדגום בקוויבי, בטח כל עוד השירות מציע 90 ימים ראשונים בחינם. ״Flipped״, למשל, היא סדרה שהייתי שמח לראות בנטפליקס - קומדיה מבית ״פאני אור דיי״ (החברה של ויל פארל ואדם מקיי) על שני מעצבי פנים (ויל פורטה מ״האיש האחרון בעולם״ שמתחזק יופי של קריירה מאז עזב את "סאטרדיי נייט לייב״ וקייטלין אולסון האדירה מ״פילדלפיה זורחת״), ששואפים לככב בתוכנית שיפוצים ומוצאים את עצמם מעורבים בפרויקט עיצובי של המאפיה המקסיקאית.

עוד תוכניות שסימנתי לעצמי לעקוב אחריהן הן ״Memory Hole״, פינה של רגעים נשכחים, מגוחכים ומחרידים במיוחד בתרבות הפופולרית, כמו שיר האליפות ההומו-אירוטי של קבוצת הוקי קנדית - מהאוצרות שנמצאים ביוטיוב בערימות - שמוגשים על ידי ויל ארנט (״משפחה בהפרעה״, הקול מאחורי בוג׳ק הורסמן) ומתווכים במינון נכון של התפעלות, אהבה וסרקזם; ״You Ain't Got These״ היא סדרה תיעודית לסניקרהדס שעבורם נעלי התעמלות הן לא אופנה כי אם דת - בהנחיית לינה וייט (״מאסטר אוף נאן״, ״דה שיי״); ״ספילברג אפטר דארק״, סדרת אימה חדשה של הבמאי שמסרב להתבגר, ואותה אפשר לראות רק אחרי רדת החשיכה; ו״When the Streetlights Go On״, דרמת התבגרות בלשית חמודה ממש עם מארק דופלס שמתרחשת בבית ספר תיכון בשנת 1995 שבו אירע רצח. לא שום דבר שאי אפשר לחיות בלעדיו כרגע, אבל בואו נקווה כולנו שזה ישתנה. לוויטמן וקצנברג יש כיסים מספיק עמוקים כדי לעבור את הסערה. השאלה איך ייראה השוק שיחכה להם בסופה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ