רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש עם הנימוס הגרמני והאדיבות הצ'כית: עומר פרנקל סופד לעדי טלמור

מסודר, מדויק, עקשן וחסר פשרות - עומר פרנקל נפרד מהאיש שלימד אותו איך להיות קריין חדשות

תגובות

את הביקורת המקצועית הראשונה שקיבלתי בחיי על הגשת חדשות, נתן לי עדי טלמור. היה זה לאחר מהדורת החדשות הראשונה שהגשתי בגלי צה"ל אי שם בשנת 1995. עדי היה העורך. היו אלה השבועות הראשונים למתכונת טריה: חדשות בכל חצי שעה. עד אז העבירו בגל"צ את המהדורה מקול-ישראל ובחצי, היה עדי טלמור עם המבזק. » חברים נפרדים מעדי טלמור» עדי טלמור - המבזקן הנצחי  דמיינו לעצמכם, חייל צעיר, תשע בבוקר, פריים טיים, לחץ אטומי והתרגשות בלתי נשכחת. לתוך כל זה מגיע העורך האגדי, הקול הסמכותי ובעיקר הטמפרמנט, סיגריה תלויה בזווית פיו, ובכתב יד גדול ומשונה מגיש לי את הידיעות אחת אחת. לא מודפס, לא כלום. דף מלא במחיקות ובעיקר בחיצים ועיגולים. “קח-קריין!" רטן לעברי והמשיך לחלק פקודות לכל עבר, למפיקות, לטלפונים ואלי. אחרי המהדורה, אחרי שהסיוט נגמר וארבע דקות ארוכות כמו נצח נסתיימו באות "מדברים מהשטח", כשהנחתי את האזניות המום ממה שזה עתה חוויתי, חיפשתי את מבטו של עדי מאחורי דסק החדשות. אז הגיעה הביקורת: מתוך ענן סיגריות הוא נהם לעברי "נו, יופי. רק למה אתה מרדים את כולם? קצב, קצב...אתה מקריין כאילו אתה הולך לישון".

מאז הספקתי לעבוד עם עדי אינספור פעמים. לאורך שנים הייתי המחליף הקבוע שלו במשמרת מוצ"ש. שעתיים לפני תחילת המשמרת הוא כבר היה מתקשר לוודא שאני בא "להציל אותו מהלוואנטינים האלה", וכשהגעתי, היה מותיר לי ערמת ניירות, שוב בכתב יד, מעביר לי את המשמרת, ולאחר שקם מכסאו, סגר את המאוורר הקטן שלו וכבר לקח את התיק בדרך הביתה, הוא החל לדבר בשטף על הנושא האהוב עליו מכל: טיולים באירופה. אם יש משהו שעדי היה מוכן לדבר עליו בלי סוף - גם באמצע המשמרת הכי מטורפת, תוך כדי נפילת ממשלה וקסאמים בשדרות, זה על ההרים המושלגים של האלפים, הנימוס הגרמני והאדיבות הצ'כית. כשהיה מתאר בקול נכסף את הקונצרטים ששמע בפראג, אורו עיניו, חיוך רחב נמתח מאוזן לאוזן. לא נותר זכר לאיש החדשות הקשוח והתובעני שעמד כאן לפני שניה. מה הפלא שבחר את ציריך כמקום מנוחתו האחרון.אני יודע שעדי טלמור שנא הספדים. לא בכדי הוא בחר להיעלם מעולמנו בלי טקסים, רחוק מכל מי שעלול היה לנצל את ההזדמנות ולדבר בשבחו. תמיד ראיתי אותו כאיזו דיווה גדולה מהחיים. עולה על הבמה, נותן את השואו שלו ובסוף היום מסיר את האיפור והולך שפוף הביתה – לבד.

"עדי טלמור שנא הספדים". עומר פרנקל (צילום: יעל שולץ)

אז רק אגיד לך תודה עדי על מה שלימדת אותי: על החובה הראשונה של עיתונאי - להצליב מידע ולא להסתפק בשברי שמועות, ועל האפשרות של כל קריין-להשמיע קול יחודי ואישי-לא סתם איזה חיקוי עלוב.

מקווה מאוד שבמקום שאתה נמצא בו עכשיו, המיזוג עובד כמו שצריך ושכולם סביבך שקטים ואדיבים.

תחסר לי מאוד עדי טלמור.

ניו יורק, אוגוסט 2011.

*#