"הקוסמופוליטנים": אסקפיזם מושלם בסדרה חדשה של אמזון

במאי הקולנוע וויט סטילמן עושה קאמבק עם פיילוט כובש על צעירים אמריקאים שמתאהבים, נפרדים ורוקדים בפריז

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חן חדד
חן חדד

"הה, אתם עדיין כאן"? שואלת דמותה של קלואי סביני צמד בחורים אמריקאים שנתקלים בה שוב ושוב בפריז. "אנחנו גרים כאן. אנחנו פריזאים" עונה לה אדם ברודי, שהגיע לעיר לפני חודשים ספורים. "אתם 'פריזאים'? היא מגחכת". "כן", הוא עונה בבטחון. "פרקטית, אנחנו פריזאים. אנחנו הרי לא גרים בשום מקום אחר". הסצינה המבדרת הזו מתרחשת בפרק הפיילוט של "הקוסמופוליטנים" של במאי הקולנוע וויט סטילמן ששב לאור הזרקורים עם פרוייקט חדש באמזון.

בציר הסדרות הנוכחי של האתר עוד לא הסתפק לעלות במלואו, ובעוד שהסדרה החדשה "Transparent" זוכה להד תקשורתי נרחב, באמזון ממשיכים להסתער על זירת הסטרימינג עם שורה של פיילוטים חדשים. בדומה לשני הסיבובים הקודמים, כל אחד מחמשת הפיילוטים מדורג על ידי הגולשים המנויים והם יקבעו אילו יזכו לעונה מלאה (ולכן הסדרות עדיין לא נרכשו לשידור אצלנו בארץ). על הפיילוט המדובר ביותר חתום במאי הקאלט, שהפך אותו למעין סרט קצר, אלגנטי וכובש, שממשיך את הרזומה הקולנועי הייחודי שלו.

סטילמן השאיר את חותמו על הקולנוע האמריקאי העצמאי של שנות התשעים ועל הבוהמיינים הצעירים של ניו יורק עם "מטרופולוטין", "ברצלונה" ו"ימים אחרונים של דיסקו" שזכו למעמד פולחני. לאחר מכן, הוא נעלם ל-13 שנים, שבחלקן גר בפריז. השתיקה נשברה לפתע רק ב-2011 עם סרטו "עלמות במצוקה" (Damsels in Distress) בכיכובה של נסיכת האינדי הנוכחית גרטה גרוויג, גיבורה עדינה, נטולת ציניות ובעלת שמחת חיים שמנסה להפוך את העולם למקום טוב יותר באמצעות ריקודי סטפס וסבונים ריחניים. למרות שהן מעריציו הנאמנים והן המבקרים נהנו להתמסר לקסמו של הסרט, הבמאי נמלט שוב מאור הזרקורים.

כעת, שלוש שנים אחרי, סטילמן חוזר עם הפרוייקט החדש ובדומה לרשימה הולכת ומתארכת של במאי קולנוע, עובר לעשות טלוויזיה באינטרנט. הסדרה מאחדת בינו ובין קלואי סביני שכיכבה ב"ימים אחרונים של דיסקו" (ומגלמת הפעם עיתונאית אופנה בשם ויקי), אדם ברודי (ג'ימי) וקארי מקלימור (אוברי) שכיכבו ב"עלמות במצוקה". בדומה לסרטיו, גם הפיילוט האסקפיסטי סובב סביב עולמם של גיבורים הבטוחים בעליונותם האינטלקטואלית ומבלים את ימיהם בשיחות על רומנטיקה, בדידות ותהיות קיומיות שנכנסות בקלות תחת ההאשטאג "בעיות העולם הראשון".

סטילמן מלהטט בדמויותיו ביד אמן ומאפשר להן להתנהל בבטחון אלגנטי מעורר השתאות ובו זמנית לועג להן על יומרנותן. הוא עוקץ צרפתים שמצפים מכל תייר לדבר צרפתית מושלמת ובעצמם מדברים אנגלית שרחוקה מלהיות מזהירה ("All I can do is nothing" אומר בן הזוג הצרפתי של אוברי שהשכיר את דירתם המשותפת), וכן מתבדח על חשבון אמנים שמכריזים שהם זקוקים לבדידות כדי לעבוד ("גם אני לא יכול לעבוד כשיש מישהו בדירה" עונה לה ג'ימי. "הבעיה היא שאני לא יכול לעבוד גם כשאין אף אחד בדירה"). הבמאי בעיקר מגחך למראה אמריקאים שבטוחים שכל דבר צרפתי הוא מדהים ובזים לכל מה שאמריקאי מהרגע שנחתו בפריז. כך למשל, ג'ימי, "הפריזאי", מגיע למסיבה בבית מפואר של חבר משותף ומהופנט מבחורה בלונדינית ענוגה שהוא פוגש (דרי המינגוויי, שסבא-רבא שלה הוא הסופר הנודע). "הנשים הצרפתיות כל כך יפות שזה לא ייאמן" הוא אומר לחברו. רק לאחר שהוא מפלרטט עמה הוא נבוך לגלות שהיא אינה צרפתייה.

על רקע כוסות היין האדום, הסמטאות היפות וכמובן, סצינת ריקודים, סטילמן שב ומוכיח שהוא קודם כל מספר סיפורים מוכשר. לכאורה מדובר בסיפורים על שום דבר, מעין שיחה מסקרנת בין חברים בבית קפה שאנו מאזינים לה רק בגלל שהושיבו אתנו בשולחן ליד. אבל, בין אנקדוטה אחת לאחרת נשזרות כמה אמיתות חדות על מערכות יחסים ועל הפער שבין הדימוי על חיים בחו"ל ובין המציאות. "אף אחד לא מדבר על כמה שהבדידות בגולה יכולה להיות טוטאלית וקשה", אומר האל (ג'ורדן ראונטרי). "חשבתי שיהיה נהדר בפריז, אבל אז הגיע הקיץ וכולם עזבו. זה היה נורא. שכחתי לגמרי איך זה מרגיש. זו תחושה שחווים בילדות ואף אחד לא מצפה לשוב ולהרגיש כך לעולם".

המשותף לסרטיו של סטילמן ולפרק הפיילוט של הסדרה החדשה היא התחושה שמדובר בגיבורים תלושים בזמן וזהו כח המשיכה של יצירותיו. סטילמן יכול היה לביים את הפרק לפני בשנות התשעים, בשנות האלפיים וכיום ועדיין להצליח ליצור דיאלוגים שלא קשורים לזמן או מקום מסויים ובכל זאת, באופן מרשים במיוחד, משקפים בדיוק את רוח התקופה.

» לעוד כתבות, ביקורות וחדשות טלוויזיה, עקבו אחרי חן חדד בפייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ