עד טיפת המים האחרונה: חוסר השליטה של משה גרטל

הסרט התיעודי ששודר אמש בערוץ הראשון, נראה לרגעים כמו הזיה סוריאליסטית מרהיבה ולרגעים כמו קשקוש מרושל ולא החלטי

מורן שריר
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

משה גרטל מתאר את מה שעבר עליו באולימפיאדת לונדון בקיץ האחרון כסוג של נס: “הייתי בחשיכה גדולה ויצאתי לאור גדול. שמונה ימים הגוף היה משותק, המוח והלשון עבדו ועבדו ועבדו באיזה מין טירוף חושים לא נורמלי וכשזה הסתיים, היה סוג של ריקנות והתחלתי לבכות uncontrollable, ללא שליטה”. גרטל מספר את המעשה הנסי הזה כשהוא נוהג בגשם. הוא מתאר את חווית לונדון שלו בהתלהבות ילדותית שמנסה להדביק אותנו בהתרגשות – כמו השידור שלו. בדיוק כמו שגרטל משדר ומפרשן משחה אולימפי, כך הוא משדר ומפרשן את ההרפתקה המקצועית והרגשית שהוא חווה על שפת הבריכה בלונדון. גרטל מתאר מעשה גיבורי שבו הוא התעלה על עצמו והוציא מתוכו כוחות שֵדיים שהוא בכלל לא ידע על קיומם. בדיוק כפי שהוא בכה ללא שליטה כשהחוויה נגמרה, כך הוא גם תפקד ללא שליטה במהלכה. הוא ירה את המלים מתוכו במשך שמונה ימים של שידור ללא שליטה. גרטל הוא איש ללא שליטה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ