שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שעשועי טלוויזיה

דבש, דמעות ודם

טלוויזיה יכולה להיות כלי חשוב ורב-כוח כשיודעים לספר סיפור ולא מפחדים לעמוד זקוף, אבל ב"שש עם" מעדיפים לשתוק, לפטפט או לשעשע

מיה סלע
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיה סלע

"שם עם", ערוץ 2, 18:00

גם אם המצב האמיתי שלנו הוא של "לחם־עבודה", אנחנו חיים במציאות דמיונית של "לחם ושעשועים". התוכנית "שש עם" היא רק דוגמה, הטלוויזיה היא כמו רוכלת עם עגלה מוזהבת שעוברת בין הכפריים ומוכרת להם דברים בד': דבש, דמעות ודם.

רינה מצליח, שהנחתה את התוכנית אתמול, פתחה עם פרשת אולמרט. השופטת ורדה אלשייך דיברה על זכות הציבור לדעת מול רצון הציבור לדעת רכילות. זה היה אירוני לומר זאת בתוכנית שכזאת. אחר כך דובר בסילבן שלום. משה נוסבאום דיבר על עינוי הדין ועל הייסורים של השר. מצליח שתקה. נזכרתי שמוטב לא לתבוע איזון על דברי הבל, כי האיזון הוא חתיכת נלעגות בפני עצמה. לכדי אבסורד הביא את זה גיא לרר השבוע כשאירח ב"צינור לילה" את אלדד יניב ושאל אותו מי הפוליטיקאי הישראלי שהכי דומה לפרנסיס אנדרווד מ"בית הקלפים". יניב בחר באביגדור ליברמן. לרר, בתגובה, ביקש ממנו לתת עוד שם, "בשביל האיזון".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ