טרגדיה קטנה ברמה משפחתית, ייאוש ברמה עולמית

מהסרט "גירסא דינקותא", המתאר סיפור של אם שעזבה את העולם החרדי עם ילדיה, עולה מחשבה מטרידה: אם גם קשרי דם אינם מצליחים לגבור על הדוגמות הנוקשות הללו, איזו תקווה יש לעולם?

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן
שני ליטמן

"גירסא דינקותא", יס וי־או־די

נועה רוט, בתם של הסופרת יהודית רותם ושל רב חרדי מבני ברק, יצאה בעקבות הסיפור המשפחתי שלה בניסיון לברר מדוע לפני יותר מ-30 שנה, כשהיתה בת 38 ואם לשבעה ילדים, החליטה אמה לקחת את שש בנותיה (הבן היחיד נשאר עם אביו) ולעזוב את בעלה ואת החיים החרדיים.

למעשה, הסיבה היתה ידועה לה כל השנים — אמה רצתה לכתוב, ללמוד ולהתבטא, ולא יכלה לשאת את הסגירות והכפייתיות שהכתיבו לה חייה הקודמים. אולם מכיוון שמעולם לא הבינה מדוע גם היא ואחיותיה נקרעו ללא הסברים מוקדמים, ולמעשה ללא הסברים כלל, מביתן ומהסביבה שהכירו, היא מנסה באמצעות סרט תיעודי לשאול את השאלות שעלו בה כאדם בוגר, ואולי אפילו לאחות חלק מהקרעים שנוצרו אז. הדרמה המשפחתית נעה על ציר הזיכרון והעבר, ההווה של רוט כרווקה שהוריה משני צדי המתרס מייחלים לכך שכבר "תסתדר", והעתיד, שכן במשך הסרט רוט מתמודדת עם מחלה שתמנע ממנה אפשרות להרות ולבסוף מחליטה להביא ילד באמצעות אם פונדקאית (נפאל, רעידת אדמה, מכונית כאינקובטור וסוף טוב — כל זה במדורי החדשות, לא בסרט).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ