ה"מדרשה" ניסתה להביא את אושן 11 לארובות חדרה, וגרמה לצופים לפתח אדישות עייפה

סדרת המוסד של רשת לא רוצה להצטנע ולהיות ישראלית. יש בה הכל, כולל יהודה לוי כסוכן עם שלדים בארון וחיי אהבה סבוכים. אך דווקא אלה הופכים את חוויית הצפייה בה לצריכה בולימית של גירויים

רוית הכט
רוית הכט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוית הכט
רוית הכט

"המדרשה" ערוץ 2, 21:20

בסוף השבוע סיפרו לי בני זוג מבוגרים כל־ישראליים שהם אהבו את "כפולים", מותחן השב"כ של קשת, משום "שהיא לא נראית ישראלית". לאחר צפייה ב"מדרשה", סדרת המוסד המקבילה של רשת, נראה לי שהם פספסו במחמאה. "כפולים" מוצלחת משום שהיא משתמשת היטב בישראליות שלה. היא עושה זאת באמצעות דמויות ישראליות מאופיינות ומוכרות כמו מגי אזרזר, שמסוגלת להפוך במבט מפרחה טובת לב לאשה מתוחכמת ומסוכנת, ובעיקר באמצעות דיוק תסריטאי, המרקד סביב ציר דרמטי צנוע בהגדרה: האם "הכפולים" הינם תמימים חסרי מזל, שמצאו את עצמם בתסבוכת מזעזעת, או שהם מפלצות מניפולטיביות שטבען אינו מוכר גם ליקיריהן. כך היא שומרת על היגיון פנימי ריאליסטי, המוכר מעילית הסדרות הפופולאריות בחו"ל, ולכן היא מביאה עמה איזשהו "ניחוח בינלאומי". "המדרשה", לעומת "כפולים", ממש לא רוצה להצטנע או להיות ישראלית (זולת השימוש היעיל במוסד). סצינת הפתיחה שלה כוללת אנשים לבושים בטוקסידו, שרצים לאורך רצועת החוף בחדרה לאור זרקורי מסוקים, במה שמתברר אחר כך כתרגיל פתיחה בקורס סוכני המוסד (שהחל בקוקטייל), תחת הדרכתו של יהודה לוי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ