רוית הכט
רוית הכט

נורא בא לי להיות בעד "היהודים באים". הנה — בים הפיגור השכלי והתוכן השיווקי צצה תוכנית מושקעת, מופקת היטב, עם אנסמבל שחקנים מעולה והומור שלא קופץ ראש לזבל. התוכנית הפותחת של העונה השנייה אף כללה שלושה מערכונים שהם כמעט בול (המערכון על גולדה דיין והצמרת השיכורה ערב מלחמת יום הכיפורים, לאן נעלמו האשכנזים מהמעברות והנסיך הקטן מפלוגה ב' שמכריח פלסטיני לצייר לו כבשה). וזו אולי הבעיה של היהודים: טווח הכמעט בה הוא כמעט אינסופי. הכמעט לפעמים כמעט מאוד, ולפעמים הוא כמעט לא. אני בעדה, אבל בסופו של דבר היא רק כמעט מבקיעה. הרשת לא זזה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ